תושבים יקרים ואהובים שלי,
בעת הקשה הזו לעם ישראל ולמדינת ישראל, הלב בוכה, דואב וכואב כל כך: אני חוזרת מלוויות של בני העיר, אני מבקרת פצועים, אני עוברת מבית לבית, ממלון למלון, שם שוהים מפונים מהדרום, אנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם כשלחלקם אין כרגע בית לחזור אליו לאחר שעברו טרגדיות נוראיות – והלב זועק.
אני מחבקת את המשפחות השכולות וכואבת את כאבם של משפחות הנעדרים. הלב איתכם. כל המדינה איתכם.
תושביי היקרים,
עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. המלחמה נפתחה בסערה גדולה, נחתה בהפתעה עצומה, מוטטה את קווי המתאר של מציאות החיים בארץ, סדקה את תחושת הביטחון שלנו ואיימה על קיומה הממשי של מדינת ישראל. התגלתה אכזריות נוראית של כאלה שאינם ראויים להיקרא בני אדם ששרפו גופות, ערפו ראשים, רצחו משפחות שלמות , תינוקות וילדים, מבוגרים וזקנים. אל נקמות השם; אבל התעשתנו ברוב עוצמה ואת מעשה הצלתו של הלאום היהודי בעת הזו, אנו חייבים קודם כל לתושבי היישובים בדרום שנלחמו על הבית, אליהם הצטרפו אנשי הסדיר והמילואים מכל החילות, אשר זרמו לשדה הקרב מבלי שאיש קרא להם ונלחמו בכל עוצמתם הפיזית והנפשית, מבלי להסס ומבלי לשאול שאלות כמו מי דתי ומי חילוני. מי אשכנזי ומי ספרדי. מי ימני ומי שמאלני. כי אם היה למישהו ספק, כוחנו באחדותנו.
זהו צו השעה. עלינו להיות מאוחדים ומסורים לכל הצרכים והאנשים. להיות ערבים זה לזה ומחוייבים לשלומם האחד של השני. אין גאה ממני לראות את המתנדבים הרבים , תושבי העיר התורמים, מסייעים ותומכים במפונים בכל אשר נדרש – היערכות עצומה של התושבים באיסוף ציוד נדרש לחיילי צה"ל ומתנדבים נפלאים אשר מסיעים את הציוד לבסיסים בדרום תוך סיכון עצמי; אין גאה ממני לראות את בני הנוער היקר שלנו שהתייצב בהמוניו כדי לסייע בכל מה שנדרש כי כולנו "ריקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו, משהו מת בנו, ומשהו נשאר איתו" (מוטי המר).
הנהלת העירייה בשיתוף המתנדבים הרבים ימשיכו לתמוך במי שזקוק לתמיכה, אנחנו נמשיך להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון שנלחמים על מדינת ישראל ולמען עם ישראל, שומרים בגופם על חיי האזרחים ומחרפים את נפשם למעננו. נאמר תודה גדולה גם לצוותי הרפואה המסורים, שעומדים על המשמר ומצילים חיים של ממש וכמובן למתנדבים הרבים.
אנחנו ננצח. עם אחד. לב אחד. משפחה אחת
שלכם,
מרים פיירברג-איכר
ראש העיר
