מה מבדיל בין מהמורה בדרך, לבין אירוע טראומטי, שמשנה את מסלול חיינו? האם הקורונה עבורנו היא מהמורה – או פיגוע נפשי? ומה בכוח היחסים / האהבה, לתרום לבריאות נפשית במצבי שבר- משבר?
איילת פדה גולדשטיין – מנכ"לית פ.ד.ה, ד"ר אבי מרדלר, מטפל והורה נבוכים, בצוות פ.ד.ה יעוץ ארגוני והדרכה – מביאים את משנתנו של אדלר לחיזוק החוסן הנפשי
ב"עמוד השדרה הנפשי" של כולנו, יש "חוליה חלשה": סוג של סדק נפשי, שנובע מחוויות חיים ראשוניות, ההופך למעין "כפתור ההפעלה" של ההזדמנויות והאיומים בחיינו. הוא מעצב את הייחודיות, היופי והרגישות שבכל אדם ומזמן אלינו, אנשים טובים, לבצע תיקון וצמיחה נפשית. אולם, סדק זה, רגיש גם להשפעות פחות מיטביות בחיים. בדומה ליתרונות והסיכונים שבתהליך ההתאהבות – אותו הפתח שיכול להעשיר את עולמנו, עלול גם למוטטו. היופי בהבנת הנושא – הוא שכגודל הסיכון, כך גודל הרווח -הצפון לאלו שלא חוסמים עצמם, ומשקיעים בפיתוח ה"טלנט" הכי חשוב בחייהם- הם עצמם.
אם אתם או מי מהצוות/המשפחה שלכם חווה נסיגה / פגיעות, להלן שלושה שלבים למינוף מצב של שינוי שלילי כפוי, לצליחת המצב, מחוזקים ביחד.
- Point of view : נסו להסתכל על עצמכם מחוץ לסיטואציה, וחשבו מה הייתם מייעצים לקולגה. התבוננות על המצב, כשיעור, מעצים אותנו ומאפשר קבלת החלטות רציונאליות, במצב אמוציונאלי. בצוותים עידוד תהליכי למידה מעצימים של ניתוח הצלחות וכישלונות, עשוי לחסוך משאבים ולשמר תחושת מסוגלות וגאוות יחידה.
- Reach out: כשהמציאות תוקפת אותנו, אנו נוטים להתכנס בצר לנו, או להשיב בתוקפנות. שניהם פוגעים ביכולותנו הקוגניטיביות להיחלץ מהמצב, מבודדים אותנו ובכך מחריפים הפגיעה. אנשים בעלי חוסן נפשי, פועלים כנגד הנטייה להסתגרות ומושיטים יד לזולת, להיחלץ מהביצה התובענית, של המרמרה הנפשית. בארגונים כאן המנהיג נכנס לפעולה, באמונה ועידוד הצוותים, שמתחילים לפקפק בעצמם ובהוכחת הערך של שייכות למשהו שגדול ממך לבדך.
- Second opinion: גם אנשי מקצוע, ששמם הולך לפניהם, הם סך הכל בני אדם (על אחת כמה וכמה חבר). כשאנו חסרי אונים וחשים אובדן שליטה, ניטה להיאחז בתובנות של "בר סמכא", לגבי הסערה הנפשית המתחוללת בנו ולהתמסר – בלי לשים לב אם הוא מיטיב עמנו. יתכן שהאבחון לא לקח בחשבון את הייחודיות של החוסן הנפשי שלנו, אלא את ה- worst scenario של התופעה המחקרית. היות ופרוגנוזה שלילית עלולה להוביל להתדרדרות, יתכן מצב של נבואה המגשימה עצמה, ובכך נחשוב שהוא צדק. בין אם מדובר במומחה מסוג שקר כלשהו, או מומחה של ממש, שאלו עצמכם: האם הוא פסימי כ-פרויד, או אופטימי כמו אדלר, שהאמין ביכולתנו לרפא את צלקות העבר – או לכל הפחות להפסיק להיות עבד נרצע שלהם, כפי שניתן בתהליכים ממוקדים, שאנו מספקים ב-פ.ד.ה. המפתח הוא במבחן התוצאה. האם זו אכן עזרה שעוזרת? לכן אם היד שהושטתם, לא מספקת המענה המצופה, הרימו את היד השנייה – ופקחו בעזרתה את עיניי המסייע, בבקשה לחשיבה מחודשת. אם לא די בכך, פנו לאדם נוסף שעשוי להיות משב רוח מרענן, למציאת החלופה שבכוחה לסייע. בארגונים, מנהלי HR תמיד שמחים לראות, טלנט שפתאום מצליח תחת ניהול חדש.
מסכמת אילת פדה: ההגדרה, מהיפות בעיני, לכוח האהבה- "לאפשר לזולת להיות משמעותי עבורי". הפכו את פיגוע הקורונה להזדמנות –לאינטימיות, קרבה ואף סוג של תיקון. עשו זאת, תוך מיקוד במטרה ועם האדם הנכון. בארגונים זו ההזדמנות למבחן המנהיגות– ודאו שלמנהלים שלכם, יש את הכלים והגישה הנכונה- לניווט הצוותים לצליחת המשבר.