יום השואה הבינלאומי

10 0

'אמן פוגש עדות', היא תערוכת אמנות העוסקת בשימור זיכרון השואה ומפגישה אמנים ישראלים, עם עדויות שורדי גטו טרזיינשטאט

התערוכה נפתחת לקהל הרחב ב-26.1  ותציג במשך חודש. לאחר מכן תוצג בתל אביב. בהמשך תוצג אף במדינות אירופה, ביניהן בגרמניה, אוסטריה וצ'כיה.

דיטה קראוס, שורדת גטו טרזיינשטאט, משתתפת במיזם ייחודי, "אמן פוגש עדות" (מנתניה): "אמא שלי איבדה את התקווה ולא רצתה לקום מהרצפה… אמרתי לה את צריכה לקום, את צריכה להסתרק… ככה את לא יכולה… אני מתארת לעצמי שלה היה יותר קשה… בכלל לאמהות היה יותר קשה לראות שהילדים סובלים" (דיטה קראוס). בהיותה בת 14 בלבד, הייתה דיטה אחראית על העברת הספרים בין המורים בבלוק והחבאתם, פעולה שסיכנה את חייה. אביה של דיטה נפטר באושוויץ ודיטה ואימה נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה. לבסוף הגיעו למחנה ברגן בלזן, שם נפטרה האם.

דיטה פגשה את האמניות נועה זמיר (כוריאוגרפית ורקדנית) ואיה שטייגמן (רקדנית), שעיבדו את מילותיה, לכדי עבודת וידאו מחול.

ורה מייזלס, שורדת גטו טרזיינשטאט, משתתפת במיזם, "אמן פוגש עדות" (מתל אביב): ורה מייזלס הייתה ילדה בת שש כשברחה עם משפחתה אל היערות. הם הסתתרו במשך חודשים בתעלות שחפרו לעצמם. במהלך היום שכבו כמו מומיות, צמודים זה לזו מתחת לברזנט המכסה אותם ובלילות יצאו לשתות תה אצטרובלים ומעט מרק חם. ההורים לא היו פנויים לחבק או ללטף הם היו עסוקים בהישרדות וכדי להתנחם, מצאה ורה חור קטן בברזנט והתבוננה דרכו בפתיתי השלג הצונחים על הקרקע וכך העבירה את הימים כולם.

לפני כשנה, ורה פגשה את אמיר שפט, צייר. יחד הם צללו לזיכרונותיה וסיפוריה האישיים של ורה, מתקופת המלחמה. בשלב זה, אמיר מעבד את מילותיה, לכדי ציור בשמן.

צבי כהן, שורד גטו טרזיינשטאט, משתתף במיזם אמן פוגש עדות (מקיבוץ מעבורות): "שני אנשי אס אס דופקים על הדלת: "ראוס" החוצה, ואני עומד ובוכה. אני לוקח סבון, מברשת שיניים ואת מפוחית הפה שלי. הגרמני שואל: "מה זה?" אני אומר "מפוחית פה" והכל בבכי. הוא אומר: "נגן לי! פקודה!" ואז נזכרתי בשיר גרמני שאמא לימדה אותי ואני מתחיל לנגן. ואז הוא אומר לי "נגן עוד משהו" ואז אני מעז, היהודון הקטן, להגיד לו "בתנאי אחד, אני רוצה לקרוא לאבא ואמא" צבי השתמש בכישרון הנגינה שלו במפוחית כדי להעביר לחיילים הגרמנים את הזמן עד שהוריו חזרו הביתה – כך הציל את חייו ואת חיי משפחתו. כלי הנגינה ליווה את צבי בגטו טרזיינשטאט ולאורך כל חייו.

גבע אלון, זמר-יוצר וגיטריסט, נפגש עם העדות של צבי כהן. הם מכירים זה את זה, שניהם בני אותו המקום, קיבוץ מעברות ואצל שניהם המוסיקה מהווה בסיס מרכזי בחיים. מוסיקה שהיא כוח, מוסיקה כאמצעי לגשר בין אנשים, לאחד, לחבר. מוסיקה כפורצת גבולות, מסגרות ומחסומים.

רות מייסנר, שורדת גטו טרזיינשטאט, משתתפת במיזם "אמן פוגש עדות" (מקריית טבעון): רות הצטלמה כחלק מסרט התעמולה שיצרו הנאצים בגטו טרזינשטאט. היא הוכרחה להתפשט לנגד עיני המצלמות, ללבוש בגד ים ולקפוץ לבריכה. שם קיבלה הוראות בימוי מדויקות, כיצד לחייך ומה לעשות וכשהמצלמות כבו היא הובהלה החוצה עם שאר הנערות ונזרקה בחזרה לבלוק בו שהתה.

לפני כשנה, רות פגשה את האמן מילי ברזילאי, צייר ויוצר מייצבים, שעיבד את מילותיה, לכדי יצירת אמנות, דרך ציור ופיסול בצבע מצבעים מומסים.

מקסי לבני, שורד גטו טרזיינשטאט, משתתף במיזם אמן פוגש עדות (מקריית טבעון): מקסי בן ה-95 מספר את סיפורו, נער אשר צעד חבוק בזרועותיה של חברתו ברחובותיו הצפופים של גטו טרזינשטאט, מפלס דרכו בין המוני האנשים וחולם אידיאלים על עליה לארץ ישראל והקמה של קיבוץ. נער אשר בילה עם חבריו בעליית הגג מנסה לפענח את הגלויות שהגיעו מחברו אשר יצא לפניו בטרנספורט לאושוויץ ולא מסוגל להבין. נער אשר יצא בערב יום הכיפורים 1944 לאושוויץ, וכשהגיע, ירד מהקרון אל רציף מסנוור וארובות עשן סמיכות והבין.

עשרים ותשעה מבני משפחתו של מקסי לא שרדו את השואה, מתוכם הוריו ואחיו הצעיר רודי שנפטר ממש לצידו במחנה העבודה קאופרינג, מחנה לווין של מחנה הריכוז דכאו, אליו הצליחו להימלט יחד מאושוויץ.

ורה אידן, שורדת גטו טרזיינשטאט, משתתפת במיזם אמן פוגש עדות (ממשוב מכמורת): "אצלנו בצ'כיה כשמישהו הודה באשם הוא קיבל עונש יותר קל. אני רואה שאצל הגרמנים זה הפוך" ככה ענתה ורה לסוהרת כאשר זו תפסה אותה במחנה הריכוז זורקת פיסת סלק לאחותה. הסוהרת שאלה "מי זרק?" ורה מיהרה להודות "אני זרקתי" הסוהרת ציוותה "להוריד את השערות" וורה לא ויתרה. "היה לי פה תמיד גדול, אני אמרתי שיהרגו אותי אבל אני לא שותקת!"

"ורה היתה נערה כשצעדה את צעדת המוות, כיצד ידעה בתוך הכאוס מסביב להתבונן ולהבחין מי ימות בלילה, מאיפה גייסה כוחות נפשיים כה חזקים כדי להיות בטוחה שהיא תמשיך לחיות", מציין ערן וובר, צייר ופסל. ערן מבקש לפגוש את ורה. הוא רוצה לשבת מולה ולרשום.

אוצר התערוכה: יוסי וסיד, אדריכל ואמן, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים ובן לאמא ניצולת שואה.

אירוע ההשקה יתקיים ב -1 בפברואר 2022, בגלריית Art & About שבעמק חפר

Related Post

תשעים שנים בערב אחד

Posted by - 11 ביולי 2018 0
החוויות, הזיכרונות, ימי התום וימי הצנע: אלפים השתתפו בערב שהוקדש לסיפורי נתניה בניצוחו של יוסי אלפי האלוף במיל' שלמה ענבר,…

אוכפים רכיבה בטוחה

Posted by - 15 באוגוסט 2018 0
למען הבטיחות בדרכים ושלום הציבור אוכף מינהל האכיפה בעירייה עבירות תעבורה לרבות ברכיבה על אופניים חשמליים וקורקינט חשמלי שומרים על…
כלי נגישות