טור אישי / משה סמיה, יו״ר ההסתדרות במרחב נתניה
כילד בשכונת ותיקים (נאות גנים) אני זוכר היטב את זה שמיד לאחר חופשת הפסח החלו ההכנות לטקסים. בבית ספר אלומות כינסו אותנו בחדר האוכל במהלך השבוע לשמוע את סיפורה המרגש של מנהלת המטבח בבית הספר, מרים, שסיפרה את שחוותה בשואה תוך מתן פירוט לפחדים ולהתעללות במשפחתה שנלקחה למחנות ההשמדה והיא נותרה לבדה לספר את הנורא מכל.
במשך כל השנה ובכל יום כשהתבוננתי בה ראיתי את הסבל שניבט מפניה העצובות שסיפרו הכל.
השואה לצערנו לא פסחה על יהדות לוב – כילד שמעתי בבית על קורות משפחתי בתקופת השואה בלוב. אבי יוסף סמיה ז"ל נלקח למחנה עבודה, משפחתי ברחה להרים.
בגדול בני הקהילה לא נהגו לספר על תקופת השואה ועל מה שחוו במחנות העבודה ובמחנה הריכוז ג'אדו, לשם הועברו אלפי יהודים כמו כבשים במשאיות, סבלו ממחלות קשות עד מאוד. החשיבה היתה שאין צורך להטריח ולחנך את בני הנוער ה"צברים" ולספר על תלאות העבר, כדי לא להכביד על חייהם ועל ומשפחותיהם.
מורשת יהדות לוב – קהילה עתיקת יומין מושתתת על 3 יסודות: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל,כאשר הזיקה לשלושת היסודות היא זו שהובילה את יהודי לוב בכל פעילותם בגולה ובארץ, ולמען הארץ והמדינה עשו הכל תוך שמירה על הדת והמסורת.
יהודי לוב ראו בהתנהגות השלטון האיטלקי סוג של בגידה בהם שכן הם היו נאמנים לשלטון ולא הבינו את פשר השינוי שהתחולל ביחס השלטון אליהם, את זה שהפכנו לחלק מ"הפתרון הסופי". היהודים שהיו במחנה ג'אדו מהם נהרגו 562 איש ובסך הכל נהרגו בשואת יהודי לוב 712 איש.
היהודים שהגיעו מלוב לברגן בלזן היו שונים בנוף ובלבוש שכן הם באו מארץ ים תיכונית בבגדים קלילים. אולם דבר אחד חיבר בין כל הכלואים במחנה – יהדותם.
במרוצת השנים הבנתי שהנהגת מדינת ישראל טעתה בגדול כשנתנה ביטוי במערכת החינוך החל מגן הילדים ועד לאקדמיה ובתנועות הנוער השונות ובצבא, בכל הקשור לתיעוד שואת של יהדות אירופה בלבד, למרות שהפשיזם הגיע גם לצפון אפריקה.
יוצאי ארצות צפון אפריקה נשארו ללא הכרה בסבלי השואה וללא תיעוד פורמלי.
מאבק עיקש של יו"ר ארגון עולי לוב מאיר כחלון ז"ל בסיוע ח"כ יצחק כהן ונכבדי העדה הביא להכרה בשואת יהדות לוב בסוף 2010 למעלה מ-60 שנה לאחר עלייתם ארצה, ולאחר שמרבית הניצולים הלכו לבית עולמם.
בשנים האחרונות חל מפנה בקרב ותיקי יהדות לוב שנותרו בחיים בכל הקשור להעברת המסר לדורות הבאים ולעצם היות הקהילה מאז ומעולם חלק מהעם היהודי וידעו כולם שלאנטישמיות אין מעצורים וכשהיא פורצת אין לה גבולות, לא באירופה ולא בשאר העולם.
בערב יום השואה תשפ"ב נזכור ולא נשכח את זכר 6 מליון יקירינו תוך שימת דגש על הביחד – רק כך נוכל לשרוד את אלה המבקשים ברעתנו כפי שקראנו בהגדה: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".
יהי זכרם ברוך
