אין ספק שגם המלחמה המתמשכת, יצרה במהלך השנה האחרונה ביקושי משנה בקרב מצמצמי דיור לאותו מוצר של "טרום דיור מוגן" ובד בבד מצרכיה כמובן מאיתנו, בעלי החברות המובילות לניהול ואחזקת מבנים, הרבה יותר יידע, מקצוענות והבנה מדוקדקת של צרכי הדיירים.
אין זה סוד שתוחלת החיים של הישראלי הממוצע עלתה במהלך 50 השנה האחרונות בכ-15 שנים (!) לכ-85 שנה בקירוב. מדובר, אדגיש, לא רק בעליה בתוחלת החיים, אלא גם ובעיקר ברמת החיים, זאת כמובן כולל איכות המגורים.
בכנס ניהול ואחזקת מבנים שנערך ב- 26 בספטמבר במרכז הבנייה הישראלי, בדקנו את השינוי בהרגלי המגורים של הישראלים במהלך אותן 50 שנה שחלפו.
ובכן, מאז 1974 חווה שוק הדיור ארבעה שינויים משמעותיים עיקריים:
השינוי הראשון, הנובע בעיקרו משינוי בהרכב התא המשפחתי הקלאסי, הינו לרכוש נכס או לשכור יותר על פי המטראז' שלו מאשר על פי מספר החדרים. נדל"ן יוקרה, לדוגמא, מתאפיין במקרים רבים ב"פחות חדרים" ו"יותר שטח". שינוי זה נובע מכך שאחוז גבוה מהרוכשים או השוכרים אינם בהכרח בעלי משפחות, כך שנדל"ן היוקרה נמדד בראש וראשונה על פי גודל החללים.
השינוי השני, הלא פחות משמעותי, הינו חתך הגילאים של רוכשי נדל"ן היוקרה. כאמור מאז 1974 עלתה תוחלת החיים הממוצעת במדינת ישראל מכ-70 שנה לכ-85 שנה בקירוב. אציין כי מדובר לא רק בתוספת של 15 שנות חיים, אלא גם ובעיקר בשינוי דרמטי בהרגלי החיים. אם בשנות ה-80 היה מקובל להגיע לקראת גיל 70 לבית אבות, שהרי שכיום בגיל זה מקובל ברוב המקרים להמשיך ולהתגורר בדירה או לחילופין להגיע לדיור מוגן.
השינוי השלישי, הנובע הן מהראשון והן מהשני, הינו הופעת מוצר נדל"ני שלא היה כלל קיים קודם לכן "טרום דיור מוגן". מדובר במוצר המותאם ככפפה לגילאים 55 ומעלה, מה שנקרא "מצמצמי דיור", שלאחר שהאפרוחים יצאו מהקן, מבקשים להחליף את הבית צמוד הקרקע עם גינה וכלב בדירה נוחה המתפרשת על פני מפלס אחד והממוקמת בתוך בניין או מגדל המעניק לא רק את כל הפינוקים האפשריים, אלא גם בטיחות ובטחון המותאמים לגיל השלישי.
השינוי הרביעי, הנובע מכל שלושת הראשונים, הינו העלייה הדרמטית במספר גורדי השחקים למגורים במדינת ישראל. אם בראשית העשור הנוכחי היו לנו 24 גורדי שחקים בגובה של יותר מ-150 מטרים, הרי שמספר זה אמור לשלש את עצמו תוך שנים ספורות, שלא לדבר על מאות רבות של מגדלים בני יותר מ-20 קומות שכבר היום מהווים כ-20 אחוזים מכלל הבנייה למגורים בארץ, כולל לא מעט כאלה שנבנים מחוץ לגוש דן.
אדגיש כי באופן טבעי ממוקמים רוב הבניינים הללו בממשק הליכה מיידי לחוף הים ולמרכזי הקניות והבילוי האורבניים. כך גם יש להם השפעה ניכרת על תחייתם של מכרזי ערים שבעבר הלא רחוק התנוונו ואילו כיום הם חווים תחייה מחודשת. מגמות אלה התחילו באופן טבעי בתל אביב ובערי גוש דן הסמוכות, אולם לאחרונה מתפשטות בהדרגה גם לערים שמחוץ לטבעת הפנימית של גוש דן דוגמת ראשון לציון, רעננה, הרצליה ובהמשך גם לנתניה, רחובות ואשדוד.
על פי הנתונים שבידינו מגמה זו הלכה והתחזקה במהלך השנים האחרונות ואם בעבר אפיינה בעיקר יהודים אמידים מחו"ל, מיליונרים ומשקיעים למיניהם, הרי שכיום קיימת במדינת ישראל שכבה רחבה יחסית של מאות אלפי ישראלים שיכולים להרשות לעצמם את לגור בבניין או מגדל שבו לא רק נמצאת חברת ניהול ואחזקה, אלא גם מנוהל ומתופעל 24/7 באמצעות מצלמות ומערכות חכמות וממוחשבות, המשוכללות ביותר שבנמצא.
צילום תמונה ראשית -אמיר רוזנבלום ודליה עסיס-קרדיט-דני מרון
