שפיץ מלונדון עם אפי ישראל

כמדי שנה כשעולם הכדורגל יוצא לפגרת סוף השנה, באי הבריטי מתחיל מרתון משחקים באווירת חג. אלפי ישראלים מגיעים לחגיגה הזו, הקבוצות משחקות שלושה משחקים בשבוע. לפעמים נדמה שבאנגליה, מולדת הכדורגל, החג הוא הכדורגל…

ארסנל מארחת ומפסידה לצ'לסי בדרבי הלונדוני

אצטדיון האמירויות בלונדון, הוא מבצרם הביתי של "התותחנים" והוא מכיל 60,400 מקומות. כבר בדרך לאצטדיון הרגשנו מתח באוויר הקר, לפנינו דרבי לונדוני בין ארסנל המארחת לבין צ'לסי. מיותר לציין, שקופות הכרטיסים כלל לא נפתחו, אך ניתן היה להשיג כרטיסים מחוץ לאצטדיון. מעניין שהספסרים נראים אותו דבר בכל העולם… המחיר 300 ליש"ט. אוהדי הקבוצות בפאבים שמסביב לאמירויות, יש לי הרגשה שבמים משתמשים שם רק כדי לשטוף ידיים ובשירותים, לפחות ראיתי למה מתכוונים כשאומרים הבירה נשפכה כמים… במקום דוכני אוכל מכל הסוגים והטעמים, אוכלים, שותים ולפתע קריאות עידוד, המשחק
עוד לפנינו. ההנאה מהמשחק מתחילה הרבה לפני השריקה הראשונה. כדורגל הוא לא לגברים בלבד, בדרך לאמירויות ראינו הרבה נשים, ילדים ומשפחות המגיעות כבילוי משפחתי. הלבוש בהתאם לקבוצה האהודה, כ-30 דקות לפני השריקה הראשונה האצטדיון כמעט ריק, האלפים בחוץ, ביניהם לא מעט ישראלים, העברית
נשמעת ולא מעט, ישראלים רבים מגיעים מדי שנה למרתון הכדורגל בשילוב אווירת החג והקניות. 15 דקות לפתיחת המשחק, מתחילה תזוזה פנימה, תוך 10דקות, האזור מתרוקן, אין לחץ בשערים הכל מתקתק, התור היחיד היה לשירותים, מה לעשות שגוף האדם חייב להוציא מה שנכנס ודומה שלחלק מהאנשים היתה בירה
בגוף יותר מדם…

לשם כך התכנסנו

לפנינו משחק זוכרים? ארסנל וצ'לסי עולות לכר הדשא באמירויות, כאילו שהר געש מתפרץ, לא מדובר בעוד משחק מדובר בדרבי. צ'לסי בצמרת, ארסנל מחפשת את עצמה, אך לדרבי חוקים משלו, האצטדיון מלא, על הדשא הרבה כוכבים והרבה יוקרה. בסקר שנערך בין אוהדי צ'לסי, נמצא כי ארסנל היא יריבתם הגדולה ביותר. רומן אברמוביץ הבעלים היהודי של צ'לסי נלחם בתדמית האנטישמית שדבק בקבוצה. אלפי אוהדי צ'לסי יושבים אחרי השער הצפוני. השופט מוציא את הדרבי לדרך, הקהל דוחף את ארסנל קדימה, צ'לסי עוד לא הגיעה למשחק, דקה 13 האצטדיון רועד, לא, אין רעידת אדמה, יש כדור ברשת של צ'לסי 0:1 לארסנל
משער של אובמיינג. הקהל ברובו של ארסנל רוצה שער נוסף, צ'לסי נכנסת למשחק שהולך ומתאזן. 2 דקות למחצית נהירה לכיון המזנונים תחילה לשירותים ולאחר מכן תידלוק נוסף בבירה לקראת החצי השני. אוהדי ארסנל במצב רוח טוב, עוד 45 דקות והדרבי שלהם. עם פתיחת המחצית השניה, ארסנל התבצרה צ'לסי חיפשה שוויון, דקה 84, הלם באצטדיון האמירויות צ'לסי משווה ובצדק 1:1 ז'ורז'יניו נוגח פנימה. אוהדי צ'לסי חזרו לחיים, חולפות 4 דקות, צ'לסי משלימה מהפך 2:1, תאמי אברהם קובע הדרבי כחול.

כמה אלפי אוהדי צ'לסי בקרנבל, מעל 50,000 אוהדי ארסנל נרשמו למנזר השתקנים, אצטדיון האמירויות
נכבש על ידי הכחולים הן על הדשא והן ביציעים. שריקת סיום, צ'לסי מנצחת בדרבי השחקנים רוקדים ורצים לאוהדים ביציע הכחול חגיגה במחנה של רומן אברמוביץ. אוהדי ארסנל, עם פנים נפולות ולא מעט קללות שקטות, מבינים שזה רק ספורט, הפסד כואב ובעיקר בדרבי לקבוצה השנואה ובכל זאת עומדים ומריעים
לשחקניהם. כן, זו תרבות ספורט שמתחילה בהתנהגות לפני המשחק, במהלכו ובסיומו בלי קשר לתוצאה. היריבות הסתימה, אוהדי שתי הקבוצות יוצאים יחדיו בדרכם הביתה. הבארים מסביב לאצטדיון שוב מלאים, שילוט מכוון שהכניסה לאוהדי ארסנל בלבד. כשעתיים לאחר המשחק האזור מתרוקן. באצטדיון, פגשנו
אוהדי כדורגל רבים מישראל, בינהם אוהדי בית"ר ירושלים שבאו עם צעיף צהוב ועם זה של צ'לסי, עברית שמענו בכל מקום והרבה. אוהדי הכדורגל מארץ הקודש מוכנים לשלם והרבה כדי לקבל תצוגה שכזו, הן על הדשא והן מחוצה לו. על הדשא קיבלנו משחק מהיר ומעניין שהשאיר טעם של עוד. מחוץ לאצטדיון, אין
לחץ בדרך לאצטדיון, גם לא בכניסות וביציאות וגם לא בדרך הביתה. קוראים לזה תרבות ספורט. ואנחנו נשארנו עם טעם של עוד…