מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

גזר דין מוות לחיות בתחפושת אדם

הקמפיין שלנו ב"השבוע בנתניה" דם נשים אינו הפקר, זכה לתגובות רבות. בחודש האחרון כתבו את דעתן נשים, הפעם החלטתי לכתוב מההיבט שלי כגבר.

מאת אפי ישראל, עורך רשת מקומונים בשרון

מי שמחפש הגנה לחיות אדם המחופשים לגברים פטור מקריאת השורות הבאות. לא יהיו כאן הנחות.

מי שרוצח את בת זוגו חייב לשלם את המחיר בחייו הוא. אין מקום לעיגולי פינות, מי שרוצח את אשתו – עונשו מוות! אין לחיה בתחפושת של אדם מקום בעולם הזה. אין להזדעזע, לדפדף ולהמשיך הלאה ולהשאיר ילדים, הורים, אחים ואחיות שלעולם לא ישתחררו מהטראומה ומהשאלות: למה? איך לא עצרנו את זה? איך לא ראינו והרגשנו? להם נגמרו החיים כי זה לא מוות שהם יכולים להכיל. בכל מוות יש צער וכל מוות הוא קשה וכואב, אך זהו מוות שלא ברא השטן. אך השטן עצמו נכנס לגופו של הרוצח והפך אותו לשטן עצמו.

כשמפגע טרוריסטי נכנס לבית ורוצח את האם וילדיה, כולם זועקים ומיד נשמעים ביטויים כ"חלאת המין האנושי", "טרוריסט", "חייבים גזר דין מוות" ועוד ועוד. הצער גורם לכולם לזעוק ובצדק.

אשאל מיד, מה הקשר בין טרוריסט "בן בליעל" לרוצח אשתו לנגד עיניהם של ילדיו? לדעתי, התשובה ברורה, אותו רוצח הוא גרוע אף יותר מהטרוריסט. הוא רוצח את אמם ואת נפשם של ילדיו ואת כל המשפחה הקרובה. הם לא יצאו מזה עד יומם האחרון. בעוד שכנגד הטרוריסטים ימח שמם ישנה הערכות להגנה ומניעה, הרי שהרוצח את ביתו, עושה מעשה לא צפוי.

הוא – רוצח/טרוריסט/חיית אדם, סמנו בעיגול את התשובה הנכונה, דומה שכל התשובות נכונות. אם מותר לנטרל קרי להרוג טרוריסט, צריך לשלוח גם את רוצח אשתו, לעולם הבא. עורכי הדין של אותם חלאות, דורשים הסתכלות ומיד דואגים לחותמת של חולה נפש שלא אחראי למעשיו, כמה שנים בבית חולים לחולי נפש והופ… הרוצח משתחרר. האם אותם עורכי דין ואותם אנשים שיתקוממו מהשורות שכתבתי מסוגלים לחשוב שבתם תהיה האשה הבאה שתירצח? חס וחלילה! הצביעות חוגגת. מי טרוד בשאלות הבלתי פתורות, מה הוריה של אותה נרצחת מרגישים? איך הם יסיימו את חייהם? מה עם הילדים שנפשם נרצחה ואיבדו במכה אחת את אמם אך גם את אביהם בו לא יכירו לעולם? מה עם הורי הרוצח שבנוסף לצער הגדול על האובדן יסיימו את חייהם בבושה? מה עם המשפחה הקרובה והרחוקה? העיקר שזה ממול וזה אצל אחרים ורחוק מאותם צבועים. אינני נכנס לעניני משפט ולא לעניני דת למרות שבמקורות כתוב יד תחת יד, עין תחת עין, שן תחת שן וזה בפרשנותי גם חיים תחת חיים. אינני נכנס לעניני דין ומשפט בענינים אחרים הקשורים באלימות ורצח, בשביל זה ישנה מערכת חוק ומשפט וקטונתי מכך. אני מתייחס אך ורק לרוצח אשתו / בת זוגו. אינני נכנס לעניני שלום בית, מי צודק ומי לא, כל עוד הדברים נעשים בדרכים מקובלות ולמה הכוונה? לא מסתדרים? חבל. קורה. לא תמיד הגבר הוא האשם היחיד בכך שהחיים המשותפים הופכים לסיוט, כמילות השיר "ירח דבש לפני החתונה, זפת אחרי הדבש…" עד כמה שזה מצער, ישנן דרכים מכובדות, מקובלות וחוקיות לסיים את זה.

בשלב שמישהו רצח את ברית החיים המשותפים ותהיה הסיבה אשר תהיה, אין דרך חזרה. לא ולא!!! על רצח צריך לשלם ושידע אותו רוצח כי ברגע שירצח את אשתו גם הוא הופך למת ומיד!!! גזר דין מוות לרוצח אשתו ימנע מחיות אדם לקחת חיים. רק בורא עולם נותן חיים ורק הוא לוקח אותם בחזרה. נשים יקרות הרצח הוא השלב האחרון, לפניו ישנם איתותים. אל תחכו וכבר בשלב שאתן מרגישות מאוימות, חוששות, ומבינות שהרהיטים זזו בראשו של הבעל/בן זוג שלכן לחצו על כפתור המצוקה, כשנורות הבקרה הרגשיות מהבהבות זה הזמן לפנות לגורמי הסיוע והעזרה. בשלב ההתחלתי יתכן וניתן עדיין לעצור את כדור השלג. לכם הגברים אומר שגבר גבר, הוא זה שיבין שמשהו השתבש לו בראש ויפנה לטיפול כדי למנוע את הרס משפחתו. הוא מבין שמשהו רע קורה לו, הוא מבין שהוא בדרך לזרוק רימון לחדר שבו נמצאים היקרים לו ביותר וזה לא נורמלי. הוא מבין שהוא חייב עזרה נפשית וכאן הוא יכול לצאת גבר ולהציל את כולם מהסיוט הזה והרי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. אסיים בתפילה, יהי רצון שלא נדע עוד מקרים מזעזעים שכאלה. אמן.

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן