תתארו לעצמכם את ההתרחשות הבאה: יצאתם להפסקת קפה במקום העבודה, תשושים מרצף המשימות שהבוס הטיל עליכם הבוקר. אתם מבקשים להרפות את הלחץ, והיד נשלחת לטלפון הנייד להציץ בעדכונים ברשתות החברתיות.
הרב שניאור ברוד, שליח חב"ד ורב בשכונות פולג – עיר ימים
השכנים העלו בדיוק לפני כמה דקות תמונות מהנופש הזוגי בצפון הארץ, הגיס משתף בשידור חי את הארוחה באחת ממסעדות היוקרה בארץ, והחבר מהמילואים משוויץ במערכת הספות החדישה שהגיעה לביתו.
ככל שהדפדוף נמשך, גרף הקנאה הולך ועולה. אפשר רק לתאר כמה זה מוסיף לחשק שלכם להמשיך בשגרת המטלות הסיזיפית…
בפרשת השבוע התורה מספרת על בלעם, שהשקיף על מחנה האוהלים של בני ישראל במדבר והכריז בהתפעלות: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". ממה הוא כל כך התרשם? אומרים חכמנו: ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו.
תחשבו על זה: אלפי אנשים מגובשים הולכים יחד במדבר, במסע נדודים שנמשך עשרות שנים. כולם מכירים את כולם. במהלך המסע הם עוצרים לחנות, ומקימים את האוהלים המשפחתיים במתחם השבט שלהם.
כמה טבעי היה לגור דלת מול דלת. אבל הם העדיפו את הצניעות על פני המציצנות. כל משפחה הפכה את כיוון הכניסה של האוהל שלה לצד אחר. אולי ככה נוח פחות לדפוק אצל השכנים לבקש סוכר וביצים, אבל הם שמרו על דברים חשובים הרבה יותר: על הצניעות, על קדושת הבית והמשפחה.
הצצה לחיים שהסביבה בוחרת לשתף, מייצרת תמונה מעוותת שמנותקת מהחיים האמיתיים. המציאות הזאת עלולה להוביל באופן טבעי לרגש של קנאה, שגוררת בעקבותיה מרירות, אכזבה ואולי גם טינה.
חשוב שנזכור את העובדה הפשוטה, שאנשים נוטים לשתף רק את הרגעים היפים שלהם. זה לא פופולארי להעלות תמונות של כיור גדוש בכלים מלוכלכים, או בית זרוע בצעצועים שהילדים פיזרו.
להציץ אל חיי הזולת, משמעותו להפסיק לחיות את חיינו שלנו. נהיה הרבה יותר מאושרים אם לא נציץ מעבר לכתף של החבר. פרטיות, צניעות ודיסקרטיות הן תכונות שעם ישראל טיפח מאז שהפכנו לעם.
כי לפעמים, זכות הציבור גם לא לדעת.
