במסע הלוויה של מרן שר התורה זצוק"ל, השתתפו מאות אלפים, הגיעו לחלוק כבו ליהודי בן 94.
מה שאנו צריכים לשאול, זה, למה השתתפו בהלוויה? למה מאות אלפים הגיעו לחלוק כבוד אחרון ליהודי בן 94 שנסתלק לגנזי מרומים.
מי שהעמיק במסע ההלוויה יכל להבחין שכולם השתתפו בה. ליטאים, חסידים ספרדים, דתיים לאומיים ויהודים חילונים. כולם. כולם ראו בו אבא. כולם ראו בו מנהיג רוחני שזוכים לראות פעם בכמה דורות.
כזה הוא היה הרב קניבסק זצ"ל, מנהיג של כולם. בתקשורת הישראלית הסבירו שמדובר ב'מנהיג הציבור החרדי – ליטאי'. מדובר בטעות. אכן הוא היה מנהיגה של 'היהדות החרדית', אך למעלה מזה הוא היה מנהיגם של עם ישראל כולו.
מספיק היה לראות את הפסיפס האנושי שהיה מגיע לקבל את ברכתו ועצתו של הרב קניבסקי. בגרם המדרגות ברחוב רשב"ם בבני ברק יכולנו לראות את כל עמך בית ישראל מבקשים להיכנס לחדרו הצנוע של שר התורה ולשפוך לפניו את צרותיהם, לבקש את ברכתו ועצתו של הצדיק הגדול.
נראה שהיו בו את כל המרכיבים שהתאימו לכל המגזרים. גדול הדור ושקדן ליטאי, אדמו"ר חסידי ובאבא לספרדים.
כמה עוצמה היתה ליהודי הזה. תחשבו רק על הסבלנות והיחס האישי למאות יהודים שנכנסו אליו מידי יום. כל אחד והצרות שלו. כל אחד והבקשות שלו. לשמוע ביום על מאות חולים ויהודים במצוקה. אבל מכל אחד הוא קיבל את הפתק, קרא מילה במילה, ובירך. בבית הרב הקפידו שכל יהודי שהיה צריך את ברכתו של שר התורה – ייכנס. אין כניסה למקורבים ובעלי קשרים. הבית של כולם.
ננסה להסביר מה היה ברב שהצליח לאחד את כל הציבור החרדי, והציבור המכבד את מסורת ישראל.
על השקידה של מרן אין צורך לדבר. לכל זה ברור. כל מי שנכנס לקבל את ברכתו, המתין לפעמים זמן רב כדי לקבל את ברכתו, ויכל לראות עד כמה מרן רוצה להספיק עוד כמה שורות בגמרא המונחת לפניו. זה מה שעניין אותו. לא הנהגה והשפעה. כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו.
כשמדברים על השקידה של הרב קניבסקי, קשה לתפוס בשכל אנושי את ההספק האדיר שלו מידי שנה. יהודי שסיים מידי שנה את התנ"ך, משניות, ש"ס בבלי, ש"ס ירושלמי, מדרשים, ספרא, ספרי, מכילתא, שולחן ערוך, רמב"ם ונושאי כליו ומשנה ברורה.
זו התשובה לשאלה למה כל כך הרבה אנשים ביקשו להגיע למסע הלוויתו. לא בכדי ניתן לראות את הקנאה החילונית על ההלוויה האדירה.
או כמו שכתב פרשן 'ידיעות אחרונות', נחום ברנע: "שום מגזר אחר בישראל לא יעריץ כך אדם שגדולתו מתמצית בלימוד; שום מגזר אחר לא יראה באדם כזה, נחבא אל הכלים ונטול כריזמה, מנהיג ומורה דרך; כאשר אדם זוכה לחיות עד גיל מופלג, 94, ומת מוות טבעי, אנשים משלימים בדרך כלל עם רוע הגזירה. זאת דרכו של עולם, הם אומרים, והולכים הלאה. אבל בבני־ברק מיררו אנשים בבכי. בכו גם כאלה שלא פגשו מעולם את המנוח, לא קראו את ספריו ולא העמיקו בהשקפותיו. בהערצה הקיבוצית הזאת יש כוח".
להגיע, או אפילו לחשוב להתקרב, ליכולות של מרן הרב קניבסקי, נראה שזה בלתי אפשרי. אבל ללמוד מדרכיו, לנסות ולנצל את הזמן ללימוד תורה ומוסר – נראה שאפשרי גם אפשרי. כל מי שנכנס אליו, כך גם עשירים שתרמו סכומי עתק לעולם התורה, נשאלו על ידי מרן: "אתם קובעים עיתים לתורה?", אם לא, אתם לא שווים כלום.
במסע ההספדים הקצר, בנו, הרב שלמה קניבסקי, סיפר על רבי חיים הבעל, האבא: כשמרן היה מגיע בחזרה מהכולל, האוכל תמיד היה מוכן על השולחן והוא הקפיד לא לאכול בלי אמא. אם היא לא היתה יושבת בשולחן, הוא לא היה מסכים לאכול. ואם זה היה לוקח דקה וחצי, הוא היה מסתובב ומתחיל ללמוד. כזה היה מנהיג הדור.
נראה שטרם ניתן לעכל את גודל האבידה. אולי בעוד מספר חודשים נעכל את הסתלקותו של צדיק הדור, נבין את הזכות שהייתה לנו לחיות בדור שזכה לנשמה כה גדולה. יתומים היינו ואין אב.