עמותת 'ילדים בסיכוי' פועלת במשך 33 שנים לטובת ילדים המגיעים מרקע קשה ותומכת בהם כדי לאפשר להם עתיד טוב יותר. ביום שלישי הקרוב תקיים העמותה מפגש עבור פרויקט 'משפחות מלוות' אותו היא מפעילה. ירון בראון, מנכ"ל העמותה, מספר על הפרויקט וכן על תכניות משמעותיות נוספות הפועלות במסגרת העמותה.
את שמה של עמותת 'ילדים בסיכוי', אי אפשר היה כנראה לבחור בצורה טובה יותר. מעבר לשם הקליט ולאופטימיות הגדולה שהוא משדר, הוא גם מייצג בדיוק את הפרויקטים שאנשי העמותה מפעילים ואת המטרות שלשמן הם משקיעים את מיטב המאמצים שלהם. העמותה, שקיימת כבר 33 שנה, תומכת ומלווה ילדים עם עבר קשה והווה בעיייתי, ומעניקה להם סיכוי לעתיד טוב יותר. בשיתוף עם גורמים שונים, מפעילים עובדי ומתנדבי העמותה מספר פרויקטים משמעותיים, כשאחד המרכזיים שבהם נקרא 'משפחות מלוות', במסגרתו משדכת העמותה בין ילדי פנימיות חסרי עורף משפחתי, לבין משפחות המוכנות לארח אותם בסופי שבוע ובחגים, ולמעשה להפוך לתא המשפחתי עבור אותם ילדים.
ביום שלישי הקרוב, ה – 3.7, בין השעות 17:30 ל – 20:00 בערב, יתקיים ערב מיוחד בפנימיית נווה מיכאל שבפרדס חנה כרכור, עבור משפחות המעוניינות לקחת חלק בפרויקט. בערב זה יחפשו אנשי העמותה משפחות בעלות אופי דתי עבור ילדים המגיעים גם הם מרקע דתי, כשהתכנית באותו ערב תכלול היכרות וחשיפה עם עולם הפנימיות ועם תחום המשפחות המלוות. במהלך הערב יינתנו כל הפרטים הרלוונטיים הקשורים לנושא.
"מדובר באחד הפרויקטים שאנחנו מפעילים בשנים האחרונות" מספר ירון בראון, מנכ"ל העמותה בתשע השנים האחרונות ומי שביחד עם משפחתו מתפקדים כמשפחה מלווה בפרויקט, "הילדים שעליהם אנחנו מדברים הם כאלה שמאחוריהם לא קיימים משפחה ובית, או שקיימת משפחה, אך לא כזו שמתפקדת בפועל, ולעיתים אף מהווה סכנה עבור הילדים. לכן פיתחנו בעמותה תכנית ארצית שנקראת 'משפחות מלוות', במסגרתה אנחנו מוצאים משפחות נורמטיביות מכל הארץ ובתהליך מאוד מורכב אנחנו בוחרים אותן ומתאימים בינן לבין הילדים".
מהו טיב הקשר בין המשפחות המלוות לבין הילדים?
"זה לא אימוץ וגם לא אומנה, אלא משפחה שמתנדבת לארח ילד מהפנימייה כל סוף שבוע שני וכן לחגים. המשפחה מתחייבת להמשיך בתהליך הזה לפחות שנה, כשהכוונה היא שזאת תהיה מערכת יחסים ארוכת שנים ושאותה משפחה תהפוך למשפחה אמיתית עבור הילד שאותו היא מארחת. אני יכול לספר שבפועל נוצרות באמת מערכות יחסים ארוכות. יש למשל מקרים שבהם משפחה החלה בקשר עם ילד בגיל 14, וכיום כשהוא בגיל 35, הוא חלק מאותה משפחה. הם הופכים להיות המשפחות של הילדים לכל דבר".
אתה והמשפחה שלך הפכתם גם למשפחה מלווה. איך זה קרה אצלכם?
"זה לא היה משהו שתכננתי. לאורך השנים שהייתי בעמותה פגשתי הרבה ילדים ונערים ולפני כתשע שנים הכרתי נער בגיל 17 שהיה בדיוק לפני הגיוס שלו. נוצר בינינו קשר טוב ולאחר שהוא התגייס נסעתי לבקר אותו מספר פעמים בבסיס כשהוא היה חייל קרבי. עם הזמן, שני ילדיי הביולוגים ביקשו להצטרף לביקורים האלה וכך נסענו לשם ביחד. לאחר מכן, הוא הגיע להתארח אצלנו בבית, כך שאני אשתי וילדיי התחברנו אליו ועם הזמן הפכנו להיות המשפחה המלווה שלו. אפשר לומר שהיום, תשע שנים אחרי, הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו. נוסע איתנו לחופשות בחו"ל, מקבל איתנו את ההחלטות המשפחתיות, ותמיד אני אומר שהנכד הראשון שיהיה לי יהיה ממנו".
איך היה התהליך שבו קיבלתם אותו למשפחה?
"זה לא תמיד פשוט. היו עליות וירידות ביחסים, כמו שקיימות כאלה בכל משפחה וגם עם הילדים הביולוגים. באופן כללי ההתאמה בין המשפחה המלווה לילד היא לא משהו שעובר חלק. מדובר בילדים שמגיעים מרקע לא פשוט ולפעמים לוקח זמן עד שהדברים מתחברים. אבל כשזה קורה, זאת הרגשה נהדרת. זאת מתנה עבור הילד, אבל לדעתי זאת מתנה גדולה יותר אפילו עבור המשפחה. נוצר משהו מדהים בחיבור כזה ויש לנו מאות משפחות בעמותה שבהן זה הצליח והתחבר".
איזה עוד פרויקטים יש במסגרת העמותה?
"תכנית נוספת שאנחנו מפעילים נקראת 'הגוף לאפוטרופסות' במסגרתה אנחנו מתפקדים כאפוטרופסים החוקיים עבור חלק מילדי הפנימיות שאיתן אנחנו משתפים פעולה. בית המשפט ממנה אותנו להיות אחראים מבחינה חוקית על כמעט 110 ילדים מהפנימיות, ועם תכנית ייחודית שפיתחנו אנחנו יוצרים עם הילדים האלה קשר אישי על בסיס קבוע. לרוב גופי אפוטרופסות לא ממש מכירים את הילדים, אלא רק אחראים עליהם מבחינה חוקית, אך אנחנו, בעזרת צוות מקצועי שמורכב בעיקר מעובדים סוציאליים, עובדים באופן אישי עם הילדים, כשהכול ממומן בעזרת תרומות. אנחנו זמינים לילדים כל הזמן ועושים לטובתם דברים שהפנימיה והמדינה לא מעניקות להם".
תכנית נוספת שלכם מסייעת לילדים לאחר שהם מסיימים את המסלול בפנימיות. איך היא עובדת?
"זאת תכנית אצלנו שנקראת 'גשר לעצמאות' ובה אנחנו ממשיכים ללוות נערים ונערות בגילאי 18-24. אלה נערים שעוזבים את הפנימיות לאחר שסיימו את המסלול בהן ולא תמיד יש להם לאן ללכת. אנחנו מלווים אותם אם זה בעזרה כדי שיוכלו לסיים את השירות הצבאי ואם בדירות שכורות שבהן הם יכולים לגור בזמן שהם בתכנית. אנחנו מכוונים אותם ללימודים, עוזרים להם להשלים בגרויות והיום יש לנו הרבה סטודנטים בתכנית שהצליחו להתקבל למוסדות אקדמים. אנחנו בקשר עם כל המכללות בארץ, ומנסים בשיתוף פעולה איתן להרכיב להם מסלולים מיוחדים ולהשיג מלגות. הפעלנו את התכנית הזאת במשך 12 שנים לבד, אך השנה המדינה לקחה את התכנית על עצמה ומממנת אותה. המדינה ראתה בתכנית כמוצלחת וזה משמח מאוד".
איך בכל זאת מערבים את ההורים של ילדי הפנימיות בחיי הילדים שלהם?
"זה אתגר לא פשוט, אך משמעותי. יש לנו תכנית שנקראת 'הורים שותפים' במסגרתה אנחנו מנסים לערב את ההורים ולתת להם הרגשה שלמרות שהילד שלהם נמצא בפנימייה, הם עדיין מעורבים בחיים שלו ומוערכים, כך שהם ישמרו על קשר עם הילדים. כי בסופו של דבר אלה הילדים שלהם והם אוהבים אותם. זהו תהליך מאוד מורכב לערב את ההורים והתחלנו את התכנית בתור פיילוט במספר קטן של פנימיות, כשבשנה הקרובה התכנית צפויה לפעול כמעט בכל 110 הפנימיות שאנחנו עובדים איתן. כחלק מהתכנית הכנסנו את ההורים לועדה שמורכבת ממנהל הפנימייה, עובד סוציאלי וההורה, כשהועדה מחליטה בכל מיני נושאים הקשורים לחיי הילדים בפנימייה. כך אנחנו מערבים את ההורים, מכניסים אותם לקבוצת מנהיגות ונותנים להם את הביטוי והאפשרות להשפיע על הילדים שלהם".
לכל המעוניינים לשמוע על פרויקט 'משפחות מלוות' ובאופן כללי לפרטים נוספים על עמותת 'ילדים בסיכוי', ניתן לפנות לעמותה בטלפון 03-6475075. כמו כן ניתן למצוא פרטים באתר העמותה yeladim.org.il.
