אחרי שנים של קריירה בתחום הכלכלי, סמדר מייזלס ביצעה מהפך בחייה המקצועיים והאישיים. בעקבות התפרצות מחלת הסוכרת אצל בנה, היא פיתחה שיטה המסייעת לחולי סוכרת רבים להתנהל בצורה נכונה עם המחלה. כיום, המטופלים בקליניקה שלה, נהנים מהעצמה אישית ומחיים מאוזנים ובריאים.
כשסמדר מייזלס השתלבה בצעירותה בתפקידי מפתח במס הכנסה בנתניה, היא לא העלתה על דעתה שכמה עשרות שנים לאחר מכן היא תתמקד בעיסוקה הנוכחי, כמי שמלווה הורים וילדים בהתמודדותם עם סוכרת. אז, כשהחלה בקריירה הראשונה שלה, לאחר שסיימה את לימודיה במנהל עסקים, החיבור למספרים ולצד האנליטי שבה, היה נראה טבעי ומתבקש, כשאביה, פנחס גמליאל, היה ממייסדי מחלקת הגביה בעיר ואחת הדמויות המוכרות והמוערכות בנתניה. אלא שבעקבות תהליך שעברה, שהגיע לשיא עם התפרצות הסוכרת אצל בנה, דור, החליטה סמדר להקדיש את חייה המקצועיים לפיתוח שיטה הנקראת 'תורת האיזון' המסייעת להפחתה, צמצום ומניעת סיבוכים הקשורים בסוכרת.
"לאחר שהתחלתי את הקריירה בסיום התואר הראשון במנהל עסקים, הייתי עסוקה לאורך הקריירה במס הכנסה במספרים ובאנרגיה שכלית" מספרת סמדר, כיום בעלת תואר דוקטור Ph.d במדעי הבריאות, "הייתי במקום שבו הכול מסתכם בסוף בשורה התחתונה ובתוצאה. עם הזמן, הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי ולאזן בין הרגש לשכל. הבנתי שהעולם הרגשי אחראי אצלנו על לא מעט החלטות ושהדרך יותר משמעותית מהתוצאה. ב – 2006 עשיתי קורס קואוצ'ינג והבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעסוק בו. במקביל לכך שעבדתי כמאמנת והענקתי לאנשים כלים להעצמה, התחלתי לעשות את הדוקטורט במדעי הבריאות, נושא שעניין אותי מאוד".
איך נקשרה הסוכרת שהתפרצה אצל בנך לתהליך שעשית?
"זה קרה ב – 2011, במהלך הדוקטורט. אצל דור, התפרצה הסוכרת תוך כדי שירותו הצבאי לאחר אירוע טראומתי שחווה. כאשר חלה, הבחירה הייתה בין להתנהל בצל המחלה לבין לנהל אותה ביד רמה. תוך כדי ההתמודדות הפרטית שלנו, ובנוסף ללימודי הדוקטורט, התחלתי לפתח את השיטה לאימון לחולי סוכרת והחלטתי לקחת את זה כפרויקט חיי. 'תורת האיזון' זו שיטה שמתמקדת בפן הניהולי של המחלה, ולא בפן הרפואי. היא מגיעה לא כדי להחליף את הפן הרפואי, אלא כדי להיות בהלימה איתו, ומבוססת על תחום מחקרי חדש שנקרא 'פסיכו ניאורו אנדו אימיניאלוגיה' המציג את הקשר בין הגוף והנפש לבין תהליכים בפעילות המערכת ההורמונלית והחיסונית שלנו, והשפעתם על רמות האינסולין המצויות בגוף".
אז במה מתמקדת השיטה שלך בפועל?
"מהניסיון שהיה לי בכל הקשור לסוכרת עם דור, הבנתי שמבחינה רפואית יש פה צוותים נפלאים שעושים את העבודה. אך מה שהיה חסר, היא התמיכה מסביב וההדרכה כיצד להתנהל עם המחלה. המטרה בשיטה היא לאזן גם את החולים בפן הרגשי וההתנהגותי, אך גם את המשפחות וההורים שלהם, כדי שיהיו יותר חזקים ויוכלו גם לחזק את הילדים שלהם. אני מאמינה שאפשר לעשות הכול עם סוכרת, כל עוד אנחנו מנהלים אותה ולא היא מנהלת אותנו. אני מראה את הדרך איך לנהל את הסוכרת כך שהיא תהיה בידיים שלנו. אמנם אי אפשר לסלק אותה מכיוון שהיא כרונית, אך אפשר לפשט את הדברים, לחזק את ההערכה העצמית ולשנות הגדרות בשיח אישי. יש דברים שהם בשליטתנו, שהם הרגשות, המחשבות וההתנהגויות".
איך את מלמדת את האנשים לשלוט בשלושת הדברים האלה?
"הרגשות שלנו הם הדבר הכי משמעותי, כי זה הדבר שיקבע את רמת ההיענות שלנו לטיפול בצד הרפואי. אם אני מנהלת את הרגשות, אני יכולה לבחור מה לעשות איתם, ויש שלושה שלבים לניהול שלהם. בשלב הראשון, אני צריכה לדעת מהי הנקודה המעכבת מבחינתי. אם למשל אני כעסנית, אז אני צריכה להכיר בזה. השלב השני, הוא לתת את הלגיטימציה לרגשות השליליים. לכן אם אני פוחדת ממשהו למשל, אני שמה את זה על השולחן ומנסה לחשוב ממה נובע הפחד. השלב השלישי הוא לשנות הגדרות בשיח אישי. אני לא מסתכלת על אותה המחלה כקושי אלא יותר כאתגר".
ומה בנושא המחשבות? איך מנהלים אותן בצורה טובה יותר?
"את המחשבות אנחנו יכולים להחליף. המחשבות לפעמים הן כמו שדונים שמפחידים אותנו. אדם סוכרתי יכול להתחיל לחשוב על כל מיני תסריטים של מה יקרה לו במידה והמדדים שלו לא יהיו מאוזנים. אני מלמדת את המטופלים אצלי להכניס את המחשבות החיוביות במקום השליליות. הרי אם אנחנו מודעים למה עושה לנו טוב ולמה שעושה לנו רע, אנחנו יכולים למנוע את המצבים המפחידים האלה. אנחנו מחוברים ליכולות שלנו, מודעים לערך העצמי שלנו ויודעים איך לנהל את עצמנו".
ובנושא ההתנהגות?
"יש מחקרים חדשים בתחום שמראים על הקשר בין ההתנהגות שלנו לבין רמת המדדים והאיזון שאליו יכולים להגיע חולי סוכרת. אם הם כועסים למשל, זה משפיע לרעה. מחקר אחר מראה שצחוק למשל משפיע לטובה. לכן ההתנהגות שלנו, שמושפעת מהרגשות והמחשבות, היא משהו שצריך לדעת לנהל. אם נדע איך לנהל אותה טוב יותר, נוכל לשמור על איזון נכון ברמת המדדים".
איך מתנהל טיפול אצלך?
"בעיקרון, פגישת הייעוץ הראשונה מתנהלת במשך שעה וחצי ומחולקת לשלושה שלבים. קודם כל, אני מאבחנת את האדם ואת סדר היום שלו. אני עושה את זה מכיוון שהטיפול שאני מציעה הוא אינדוודואלי ומתייחס לכל אדם לפי מה שמתאים לו. בשלב השני, אני מתחילה לתת למטופל את הכלים לגבי מה הוא יכול להתחיל לעשות כבר לאחר הפגישה הזאת. בשלב השלישי אנחנו בונים תכנית פעולה להמשך הדרך ולטווח הרחוק יותר. אני מלווה את המטופלים עד שהם מגיעים לאיזון וזאת בכדי להפחית ולצמצם את הסיכונים העתידיים האפשריים".
איזה הבדלים למשל יכולים להיות בין מטופלים מבחינת היחס שצריך לתת להם?
"יש המון הבדלים שיכולים להתבטא באורח החיים שלהם, במה שהם אוהבים או לא אוהבים ובשלב שהם מגיעים אליי. אם מדובר למשל בילדים קטנים, אז התמיכה שאני נותנת היא יותר להורים. האמהות שמגיעות לאחר שהילד שלהן אובחן מרגישות מרוסקות. אני עוזרת להן לקום ולהתחזק בשביל שהן יוכלו לחזק את הילדים. ילדים למשל בגיל העשרה, מתמודדים עם הרבה קשיים חברתיים. חלק מהם חושבים שאולי הם לא יכולים להשתתף בפעילויות חברתיות, אחרים לא יודעים אם לספר לבת הזוג שלהם שהם סוכרתיים. ואם אנחנו מגיעים לסוכרתיים אחרי הצבא, אז הרבה מהם לא יודעים כשהם מגיעים לראיון עבודה האם לספר. אני מחזקת אותם, ואומרת להם שייכנסו בראש מורם לראיון, יתמתחו, ויספרו שהם סוכרתיים. שיספרו איך הם מנהלים את עצמם בצורה אחראית ויסבירו עד כמה האחריות הזאת יכולה להתבטא גם בעבודה שאליה הם מתראיינים. אם ניקח לדוגמא את דור, אז עד היום הוא אומר שהדבר הכי טוב שקרה לו הוא הסוכרת. בעזרתה היום הוא מעריך את עצמו הרבה יותר, הוא אחראי יותר, וזו דוגמא לאיך אפשר למנף משהו לכיוונים טובים".
