מאניה דיפרסיה נחשבת לאחת ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר בעולם, בשנים האחרונות נהוג לקרוא לה הפרעה ביפולרית או דו קוטבית ולמרות שמדובר על מושגים ומצבים קליניים זהים בשלושת המצבים, הפרעה דו קוטבית היא ההגדרה הטובה ביותר לסימפטומים השונים אותם חווים המתמודדים. האם מדובר על מחלה תורשתית? מה ידוע לנו על הגורמים להפרעה וכיצד מטפלים בה? כל התשובות בהמשך.
הקשר בין הפרעה דו קוטבית והמוח
מדובר על הפרעה נפשית השייכת למשפחת הפרעות מצבי הרוח והיא באה לידי ביטוי במנעד רגשי רחב של גלים במצב הרוח, בלי תלות הכרחית בנסיבות מסוימות מהסביבה.
מחקרים שונים מתחום בריאות הנפש מצביעים כי ההפרעה הדו קוטבית נגרמת באופן חלקי מתוך בעיה באיזון הכימיקלים שנקראים נוירוטרנסמיטֵרים (מוליכים עצביים) במוח. אותם נוירוטרנסמיטורים הם נוראדרנלין ודופאמין, סרוטונין ולעיתים זו תהיה רגישות של קולטנים או תאי עצב להם מעורבות בהעברת אותות עצביים.
כיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום? כל התקף של מאניה או של דיפרסיה יבוא לידי ביטוי כגל שאורכו כמה ימים עד כמה חודשים. כאשר גל יכול להיות של מצב רוח נהדר ומרומם, או מצב רוח תוקפני או דיכאון. מחקרים בתחום מראים שבממוצע ישנם בין שבעה לתשעה גלים כאלה, של מאניה או של דיכאון במהלך החיים.
האם ההפרעה תורשתית?
מאניה דיפרסיה היא הפרעה שמופיעה בשכיחות משתנה על פי סוג המאניה דיפרסיה. סוג 1 נפוץ בכ-0.5-1% מהאוכלוסייה ובסוג 2, הסוג הקל יותר, היא מופיעה בשכיחות של 2-3% באוכלוסייה. אי אפשר לומר באופן ודאי מה הגורם למאניה דיפרסיה, אך קרוב לוודאי שהיא מהווה הפרעה משנית לגורמים רבים אחרים שחוברים יחד ומובילים לתוצאה הקלינית של ההפרעה.
השאלה האם ההפרעה גנטית מעסיקה לא מעט אנשים, וכן, אכן קיימת סברה שקיים מרכיב גנטי הקשור לתורשה במחלה, כמו גם גורמים גנטיים המפעילים את המוח. גורמים אחרים יכולים להיות סטרס פתולוגי, למשל מטראומה נפשית, פיזית או מינית, אלה יכולים להיות גם גורמים נוירו התפתחותיים ומחלות גופניות ואף שימוש בסמים.
דרכי טיפול
כדי לטפל במאניה דיפרסיה יש קודם כל לאבחן אותה על ידי רופא פסיכיאטרי, כאשר ההליך האבחנתי מתייחס להיסטוריה של המטופל ולתסמינים השונים אותם הוא חווה. כדי לאבחן את ההפרעה, צריכים להתקיים לפחות חמישה תסמינים במשך שבועיים רצופים – תיאבון מוגבר או תיאבון מופחת (שינוי במשקל הגוף של 5% בחודש), מצב רוח ירוד שבא לידי ביטוי בעצבות, תנועתיות מוגברת או מואטת, מחשבות חזרתיות אובדניות, איבוד עניין בפעילויות מהנות, פגיעה בתפקודי החיים, קושי לחשוב בבהירות ותחושת אשם או תחושת חוסר ערך.
הטיפול במאובחני מאניה דיפרסיה דורש ניסיון רב ומיומנות, כמו גם רגישות ואף אסרטיביות מצד הרופא הפסיכיאטר. כשמדובר במאניה קלה, או מה שאנחנו מכנים היפו מאני, נעשה שימוש בתרופות מייצבות למצב הרוח ותרופות נוגדות פסיכוזה אלה יכולות להיות תרופות כמו אריפלי, ליתיום, טגרטול או למיקטל.
כשמדובר על השלב הדיכאוני של ההפרעה, ישנה עדיפות לשימוש בתרופות הנוגדות פסיכוזה, שכן תרופות נוגדות דיכאון פחות יעילות בשלב זה. תרופות נוגדות פסיכוזה יכולות להיות זיפרקסה, סרוקואל, אריפלי ותרופות חדשות יותר כמו וריאגילה או ורקסולטי. טיפול מונע יכול לסייע במניעת גלים עתידיים, ניתן ואף רצוי לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול רגשי פסיכותרפי.
קרדיט תמונה : freepik
