אורלי קאופמן, תושבת העיר נתניה הסכימה לשתף את קוראי "השבוע בנתניה" בסיפור האישי שלה.
קאופמן, אשת מחשבים ומרצה בנושא אלימות. הצליחה לברוח מבית אלים עם שלושת ילדיה למקלט לנשים נפגעות אלימות . אורלי יצאה משם חזקה מתמיד.
שלום לכולם,
שמי אורלי קאופמן, בת 43 נולדתי בנתניה למשפחה נורמטיבית. גדלתי בבית שמח ומעולם לא היה חסר לי דבר.
סיימתי 12 שנות לימוד, בגרות מלאה, שירות צבאי מלא במשטרה צבאית, לימודים לתואר ראשון במדעי ההתנהגות.
בגיל 30 פגשתי אותו, הגבר של חיי, חתיך הורס, תמיד מחייך, צוחק ומרעיף עליי אהבה בלי סוף, הייתי מאוהבת, מרוגשת, מסוחררת ואז התחתנו.
תחילה הוא הרחיק אותי מהחברים שלי, החברה הזאת לא בסדר, והחברה הזאת לא אוהבת אותו, החברה הזאת קנאית ואחרת סתם מקלקלת אותי.
הגיע הילד הראשון ואז השני ואז גם התחלתי להתרחק מהמשפחה בטיעונים ממש טובים…
ואז גם לא צריך שאלך לעבוד כי יש מספיק כסף בבית, חלומה של כל אישה הוא לא לעבוד ולגדל את ילדיה, כך היה אומר לי, כל מה שצריך אני מספק…
ואז הגיע הילד השלישי, אני כבר הפכתי לזומבית, לרובוט, לאדם ללא מחשבות או דעות משל עצמו, פועלת כמו רובוט תחת שליטה טוטאלית של ראש הכת שלי, הסוהר שלי, בן הזוג שלי…
כל ההתעללות הנפשית והפסיכולוגית וגם הכלכלית הייתה מתובלת באלימות מילולית שלא חסכה בשום קללה עסיסית צעקות ואיומים.
זה הסתיים אחריי 10 שנים שבכל פעם המצב הסלים יותר ויותר.
פניתי לרווחה בנתניה שהפנתה אותי לטיפול במחלקת אלמ"ב ולאחר 3 חודשים נלקחנו אני וילדיי למקלט לנשים נפגעות אלימות למשך 9 חודשים, תקופה ששינתה את חיינו לטובה מן הקצה אל הקצה.
ניצלתי ברגע האחרון בזכות מחלקת הרווחה.
4 שנים אחרי למדתי ניהול רשתות ומערכות מידע, עובדת במחשבים, הילדים שלי תלמידים מצטיינים.
יש לי קבוצת פייסבוק מצליחה "ויהי אור", אני עוזרת לנשים לצאת ממעגל האימה הזה, אני מרצה בפני חברות ובפני תלמידים, השתתפתי בסרט "מקום מפלט", אני פעילה בתוכנית עיר ללא אלימות וביחד עם נגה אהרון מובילות סיירת נשים למיגור האלימות במשפחה בנתניה.
מטרתי היחידה היא להעלות את המודעות לסוגי האלימות הקיימים,
שלא יחשבו שאישה מוכה היא רק אישה עם פנס בעין.
אני לא קיבלתי מכות מעולם ואת הצלקות שנשארו בנפשי אין מי שירפא.
אורלי מה תוכלי לומר לאישה שנמצאת בתוך מערכת יחסים אלימה וחוששת לצאת?
שלב ראשון והחשוב – להבין שאת נמצאת במערכת יחסים אלימה
השלב השני והקשה הרבה יותר זה –איך לצאת משם, זה חייב להיעשות בחוכמה ועם עזרה חיצונית.
ראשית תמיד עדיף לפנות לגורם מקצועי, אבל אם יש חשש הצעד הראשון הוא להתחיל לשתף אנשים מסביב, חברה טובה, משפחה, לנסות לחזור להיות איתם בקשר, המוכרת במכולת, השכנה, או סתם להרים טלפון לער"ן.
וכך צעד אחר צעד בחוכמה ובזהירות אפשר לצאת אפשר לחזור לחיים אפשר להצליח ואני תמיד פה כמו תמיד לכל אישה באשר היא, זמינה בווטסאפ ובקבוצת הפייסבוק שלי "ויהי אור"
