אמבט משכונת דורה בעיר, הצטיינה כחניכה ומדריכה במכינה קד"צ, ובקרוב תתגייס לצה"ל לשירות קרבי .לצעירי השכונה היא אומרת: "אל תפחדו מתגובות של אחרים, אל תירתעו מ'לבזבז שנה' על מכינה, זה ישתלם לכם, ובגדול"
מאת: יאיר ישראל
אמבט צגה היא דוגמה נפלאה, לבני נוער בשכונה שלה , שכונת דורה בעיר ולבני נוער בכלל, לסימון מטרות, דבקות בהן עד להגשמתן והתעקשות על הליכה בדרך משלך.
ילידת אתיופיה, בת למשפחה מרובת ילדים, שהתקבלה בזכות המוטיבציה והרצון שלה לתכנית המנטורים היוקרתית של "הרוח הישראלית". בניגוד למקובל בסביבתה, העדיפה גיוס לצה"ל על פני שירות לאומי, וכדי לעשות שירות משמעותי החליטה להקדים לו שנת הכנה מאתגרת במכינה קדם צבאית, למרות שהזהירו אותה שחבל ל"בזבז שנה". במכינה בלטה והצטיינה, ועל רקע זה צורפה לצוות ההדרכה כ"אחות בוגרת" לחניכות צעירות יותר, עוד לפני שהתגייסה בעצמה. בקרוב תסיים את תפקידה במכינה, ותעלה על מדים כדי למלא תפקיד קרבי, כמו שהיא מתכננת כבר מזמן. והיא רק התחילה.
צגה נולדה בשנת 2000, וכעבור שנתיים עלתה לישראל יחד עם כל בני משפחתה, הישר למרכז הקליטה בצפת. הם שהו שם כשנה, ואז עברו לדורה שם מתגוררת המשפחה עד היום. על השכונה שבה גדלה היא אומרת: "הרבה אנשים שמים סטיגמות על השכונה, וגם על העיר. אני לא רואה את זה ככה. האזור שלי בסה"כ מאוד שקט ומכיל. עם כמה שיש שם גם דברים פחות טובים לפעמים לילדים, לומדים לשרוד וזה מחשל. ובסוף בעיניי זה הכול חינוך של ההורים שלי, שני האנשים הכי יקרים לי. הם לימדו אותנו לא להיות מושפעים מאנשים שעושים דברים פחות טובים, להיות תמיד עם הערכים שלנו".
בתיכון למדה בכפר הנוער הדסה נעורים במכמורת. במהלך לימודיה התוודעה לגילי אלטרס מאבן יהודה, שעבדה במשרד רה"מ, שהיתה למנטורית שלה. "אני רואה אותה מתנדבת בעוד מקומות, עוזרת לאנשים באהבה ובלי כל תמורה, וממש מקבלת ממנה השראה", היא מספרת.

אחיותיה הגדולות של צגה פנו בגיל 18 לשירות לאומי, אבל היא ידעה כבר מכיתה י' שהיא רוצה במסלול שונה. "רציתי להיות יוצאת דופן ממה שראיתי בשכונה, ללכת לתרום למדינה בשירות צבאי, וגם לתרום לעצמי. הבנתי שהשירות יכול מאוד לקדם אותי אחר כך". כדי להתכונן לשירות באופן מיטבי החליטה להקדים לו שנת מכינה קד"צ.
בתחילה הגיעה למכינה שפחות התאימה לה באופן אישי, אבל היא לא התייאשה, חיפשה את המקום הנכון לה, ובסיוע המנטורית שלה הגיעה לבסוף ל"מכינה ישראלית" במגדל העמק, שמכשירה נערות מאזורי פריפריה חברתית וגיאוגרפית לשירות משמעותי בצה"ל ולחיים בכלל. שם היא כבר פרחה. "למדתי על עצמי שאני יכולה להנהיג, כמו שהנהגתי את הבנות פה", היא מספרת, "לעמוד על שלי ולהביע את דעותיי בלי פחד".
צגה זכתה להערכה רבה מצד צוות המכינה, שמופעלת ע"י עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", ובסיום השנה הוצע לה להישאר בה לפרק זמן נוסף כאחות בוגרת. "זו סגירת מעגל עבורי", היא אומרת, "כמו שאני קיבלתי טוב מהמכינה, עכשיו יש לי הזדמנות להחזיר, לעזור לחניכות החדשות במסלול המאתגר של המכינה. זה גם עוזר לי ומעצים אותי, ובסה"כ מאוד ממלא ומספק אותי כרגע".
בחודש הבא צגה תתגייס. מבחינתה אין שום אופציה אחרת מלבד תפקיד קרבי, רצוי ביחידת קרקל או בפלח"צ (חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף). "ההורים שלי לא כל כך בעד שאלך לקרבי, אבל בסופו של דבר אני רוצה לעשות מה שטוב לי, ואם יש לי את היכולות, אלך על זה עד הסוף".
ורגע לפני שהיא מחליפה למדי זית, יש לה מסר חשוב לצעירי שכונתה: "תעשו רק מה שטוב לכם, ואל תפחדו מתגובות של אחרים. צאו מהקופסה, אל תהיו בהכרח כמו כולם, ותשאפו רק למעלה. התגובה הראשונית שאני מספרת שאני במכינה היא כמעט תמיד 'מה, למה סתם לבזבז שנה? היית יכולה לעשות שירות לאומי, או אפילו כבר להתגייס ולגמור עם זה'. ואני תמיד עונה, 'עכשיו אתם צוחקים עליי, אבל בואו דברו אתי עוד כמה שנים, ונראה מה תגידו. בטוחה שזה ישתלם לי, ובגדול'".