אסון כבד

טרגדיה נוראית. ביום רביעי, לבשה נתניה אבל וכאב רב במסע ההלוויה של משפחת עטר בבית העלמין בנתניה. תאונת דרכים  שמחקה "משפחה שלמה" ברגע.

בני משפחת עטר, ההורים יריב (47)  ושושנה (45), וששת ילדיהם יעקב-ישראל (12), עטרת (11), איילה (9), מוריה (7), ידיד (5) ואביגיל (3).

מהישוב פסגות שבבנימין הובאו למנוחות בבית העלמין בער נתניה.

תאונת דרכים קטלנית , בכביש שכבר כונה "כביש המוות " הביאה לתוצאות הרסניות וקשות . שמונת בני משפחת עטר נהרגו בתאונת דרכים קשה, בצומת עין בוקק ליד ים המלח לאחר התנגשות חזיתית

בין רכב שטח לרכב הפרטי. לאחר ההתנגשות עלה רכבם של המשפחה באש.

נהג הרכב הפוגע, בן 50, ואשתו (52) נפצעו באורח קל ובתם נפצעה באורח בינוני. סנגורו של הנהג, עו"ד אביעד חיאט מציין כי מדובר במקרה בו התוצאות עגומות לכולם.  "הוא לא מפסיק לבכות" , ובמקביל מרשו משתף פעולה עם המשטרה ומסר את גרסתו עוד בזירת התאונה. " אין לי מה להסתיר, אתם יודעים בדיוק מה היה שם. זו פעם ראשונה שזה קורה לי. אני לא זוכר מה היה שם, אני יודע שהרגתי חמישה אנשים, אני לא נוהג יותר. אני רוצה למות. איך אני יכול להתמודד עם זה?" דברי הנהג הפוגע. .

רבים הספידו וקראו את זעקתם על גבי המדיה, ביניהם:

אלי ישי: "בתוך כל הטירוף של היום הזה, לקבל את ההודעה המזעזעת על משפחה שלמה שנגדעה באחת. אבא, אמא, ושישה ילדים שהלכו לעולמם. הכל מתגמד לנוכח האסון המר.  חיי אדם הם מעל הכל, מחובתנו להבין את גודל האחריות שנמצאת בידינו כאשר אנחנו על הכביש ולפעול כמיטב יכולתינו למנוע תאונות קשות שכאלה.
ובלע המוות לנצח, ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים"..

סיון רהב-מאיר: "כך כתב לי הלילה הרב יוני לביא: "אין יום מפלג, מחדד הבדלים ומקטב בין אנשים, כמו יום הבחירות. התעמולה מגיעה לשיאה ואתה מוצף כל היום בסמסים על המניפולציות והתככים שעושה צד כזה או אחר. ואז פתאום נוחתת עליך הודעה נוראה כזו, על משפחת עטר. שני הורים ושישה ילדים נהרגו בתאונת דרכים, ועם שלם מרגיש צביטה איומה בלב, כשמיליוני החלקים שלו פועמים לרגע שוב בדופק אחד. אתה מבין שהמחלוקות הן לעתים 'פייק פילוג'. נורא מפתה ומסקרן לעסוק בנסיבות התאונה, אבל חז"ל אמרו שכאשר אתה נתקל באירוע שלילי מסוים – אל תסתפק רק בפרטים שלו, כי זוהי קריאה לחשבון נפש. אתה צריך לחשוב על עצמך ולשאול: למה נחשפתי לכך? מה אירוע כזה אומר לי? את התשובה על כך כל אחד צריך לתת באופן אישי. אולי עלינו להזדעזע כל כך כדי לשפר את הרגלי הנהיגה שלנו עצמנו?

ויש כאן עוד משהו: אני לא מכיר את משפחת עטר, אבל אני יודע איך הם בחרו לנצל את יום השבתון בבחירות. לא בסידורים, לא בהעברת זמן מול מסכים, אלא ביציאה של ההורים והילדים ביחד לטיול משותף בארץ ישראל. לא תמיד אנחנו מעריכים את המתנה המופלאה הזו ששמה משפחה. נראה לי שהם השאירו לכולנו מסר חזק של העצמת המשפחתיות. בחייהם ובמותם לא נפרדו".
לזכרם".

רויטל ויאלזון יעקובס: "חוק שושי סיפרתי הבוקר לילדים על התאונה אתמול, ואמרתי להם שמהיום יהיה באוטו שלנו חוק שושי. אני (הלוואי ובאמת אצליח) לא אגע בנייד ואמנה בתחילת נסיעה "מזכיר/ה" שיטפלו לי בהודעות. אני (הלוואי ובאמת אצליח) לא אשלח יד אחורה לחפש מוצץ או בקבוק שנפל, לא אסתובב אליהם כדי להפסיק ריב או לעשות סדר. אני אדע שהתפקיד שלי הוא לנהוג, להסתכל ישר ולהיות עם שתי ידיים על ההגה ושהם יסתדרו. אני מנסה לדמיין קצת את האישה הזאת, שושי עטר ז"ל, שלפי המספרים שמפרסמים ילדה את הילד הראשון שלה בגיל 35, שכנראה היה לה חלום של משפחה גדולה והיא הגשימה את החלום שלה, חצתה את גיל 40 והביאה עוד ילד, עוד נשמה. אני לא מכירה אותה, אבל מנסה לספר לעצמי בראש את הסיפור שלה. סיפור על אישה עם הפרשים קטנטנים בין הילדים, כדי שתהיה פה משפחה. גדולה. שמחה. שמשפחה היא ה-ערך שלה.
יהיה לי חוק שושי באוטו, גם כדי קצת יותר לשמור על עצמנו וגם שלא נשכח אותה. אותם"