שיתוף פעולה מצד הילדים הוא קושי בפני עצמו וגורם להרבה מתח בין ההורים לילדיהם ובין ההורים לעצמם ובמיוחד ילד שמסרב באופן עקבי, עקשני ומתמיד לעשות את מה שמבקשים ממנו אבל אל ייאוש. יש פתרונות. לפניכם טיפים לשיתוף פעולה
מאת תומר קמיל, מטפל באמצעות ספורט, מנהל את ״קופצים קדימה, מרכז ספורט טיפולי
אנסה להציג כאן מספר כיווני מחשבה וטיפים מעשיים להתמודדות עם מצבי חוסר שיתוף פעולה של ילדים.
הילד מתעלם מבקשותכם החוזרות ונשנות לסדר צעצועים, להיכנס למקלחת, לגשת לשולחן לארוחת הערב? הפכו את זה למשחק. ילדים אוהבים לשחק. גם מבוגרים אגב – אבל אנחנו כבר נוטים לשכוח את זה. אני ממליץ למצוא דרכים משחקיות לגרום לילדים לעשות את מה שאתם רוצים וצריכים שהם יעשו, ומדי פעם להפוך את זה למיני-תחרויות: מי אוסף יותר מהר את הצעצועים? "בוא נשחק בלקלוע לסל את הבובות הקטנות לתוך הקופסה המתאימה". תוך כדי משחקי סדר וארגון ותחרויות מהירות, אנחנו גם משלבים הנאה וזמן איכות משותף, וגם מפתחים את היכולת שלהם להתמצאות במרחב, תיאום עין יד וויסות כוח.

גם זמני שהות ארוכים בנסיעות במכונית יכולים להפוך לזמן משחק – מי מוצא יותר מכוניות אדומות? או מכוניות מסוג סקודה? (ואז גם לומדים איך לזהות אותן ובכלל לומדים על חברות לייצור מכוניות ומכוניות מסוגים שונים לפי ארץ הייצור שלהן וכו')
זמן לארוחת ערב: הזדמנות פז ללמידה וכיף משפחתי. כשמשתפים את הילדים בהכנת הארוחה ובעריכת השולחן, הם ייהנו יותר לאכול בה, וגם ירוויחו שיעורי בישול חשובים. כדאי לתת לילדים להתנסות במרקמים שונים, לתת להם משימות פשוטות מותאמות לגילם (גם ללחוץ על הכפתור של המג'ימיקס להכנת קציצות יכול לרגש אותם). אפשר תוך כדי לשתף ולספר להם מה אתם אוהבים לאכול או מה האמא שלכם היתה מכינה לכם כשהייתי ילדים וממש אהבתם לאכול.
זמן הארוחה עצמה גם יכול להיות מנוצל למשחק, בעיקר בגילאים הקטנים בהם הארוחה היא פחות "זמן שיחה" מאשר בגילאים הגדולים יותר: אפשר למשל לזרוק קובייה שתכריע כל פעם כמה ביסים על הילד לקחת, או מאיזה מאכל לתת ביס כל פעם.
הילד משתף פעולה סוף סוף (אפילו ממש קצת)? תחזקו ותברכו אותו על כך, תדגישו כמה כיף לכם שהוא עוזר ועושה את מה שצריך כדי שהערב יתנהל בצורה נעימה, בלי ריבים וצעקות: "איזה כיף שהיום החזרת את הצלחת לכיור אחרי הארוחה, זה מקל עליי וככה אני צריכה לעבוד פחות קשה ואני פחות עייפה ועצבנית".
שפת ה"כן": אל תגידו "לא", תגידו "כן". כל פעם שאנחנו אומרים לילד "לא", הדבר מעורר אצלו אנטגוניזם והסיכוי שהוא יתחיל בהתנגדויות דיי גבוה. לכן תהיו מתוחכמים: אפשר להפוך כמעט כל "לא" ל"כן":
אל תגידו – לא לשחק עם כדור בסלון. תגידו – אצלנו מותר לשחק עם כדור רק בחצר.
אל תגידו – אני לא מרשה עכשיו ממתקים. תגידו – אני מרשה ממתקים אחרי ארוחת הצהריים.
לא לבלבל במתן אופציות ואפשרויות בלתי מוגבלות. ילדים נוטים ללכת לאיבוד אם פתוחות בפניהם יותר מדיי אופציות לבחירה. על כן חשוב להציג בפניהם שתי אופציות כל פעם שיבחר מביניהן: למשל: הערב אפשר לאכול או חביתה וסלט, או שניצל עם פירה ואפונה, מה אתה בוחר?