ברוני וור היא אחות אוסטרלית, שמטפלת בחולים סופניים בשבועות האחרונים של החיים שלהם. במסגרת העבודה, היא ניהלה שיחות ארוכות עם אנשים על סף המוות, ושאלה אותם על מה הם מתחרטים. מה היו עושים אחרת, אילו הייתה ניתנת להם הזדמנות.
הרב שניאור ברוד, שליח חב"ד ורב בשכונות פולג-עיר ימים
החרטה הנפוצה ביותר שהיא שמעה מהם, הייתה: 'הלוואי והיה לי האומץ להיות נאמן לעצמי ולא לציפיות של אחרים ממני'.
אברהם אבינו, הגיבור המרכזי של פרשת השבוע, מכונה גם בשם 'אברהם העברי'. זה לא רק בגלל שהוא התגורר מעבר לנהר, אלא זה בעיקר ביטוי למאפיינים הנפשיים שלו. מבחינה רעיונית, כל העולם היה בצד אחד ואברהם מן העבר השני.
בימיו היה אברהם היחיד שהאמין בקיומו של אלוקים אחד. הוא היה צריך להילחם על אמונתו מול כל העולם. הוא היה בודד, מול החברה, התרבות, ואפילו המשפחה שלו. אבל היום, רוב העולם צועד בדרכו. ארבעה מיליארד בני-אדם – בני שלוש הדתות – מאמינים באמונתו של אברהם.
לא לחינם הפרשה נקראת בשם 'לך-לך', כי זה הביטוי שמייצג את דרכו של אברהם. הוא כל הזמן בתנועה, צועד קדימה, חותר נגד הזרם ולוחם על אמונתו.
אומרים שאם אתם רוצים לדעת כמה רע – תקראו עיתונים, אבל אם רוצים לדעת כמה טוב – תקראו ספר היסטוריה. כולנו בניו של אברהם, וההיסטוריה של אברהם אבינו ניצחה במבחן הזמן. אנחנו לא נדרשים לסלול דרכים חדשות, אלא לצעוד בנתיב שמוכיח את עצמו כבר יותר משלושת-אלפי שנים.
אנחנו חיים בעידן שבו ערכים אוניברסאליים שוטפים אותנו מכל כיוון. העולם נהיה כפר גלובלי קטן, והשאיפה של אנשים רבים היא להיות 'כמו כולם'. הערכים והמסורת היהודית מוצגים כדבר ארכאי ומיושן, ומי רוצה להיות שייך לעבר?!
אבל החיים על פני כדור הארץ מוגבלים, והזמן שלנו קצוב. יום אחד גם אנחנו נידרש לעמוד מול עצמנו ולשאול האם עשינו את מה שעושים כולם, או שהיינו מי שאנחנו יכולים להיות; מי שאנחנו צריכים להיות.
בואו נעשה הכול כדי להבטיח שתהיה לנו תשובה טובה לשאלה הזאת.
תמונה באדיבות PIXABAY
