ביהמ"ש השלום בנתניה, שופט גיא אבנון: גזר דין לנאשם בעבירות אלימות במשפחה
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות אלימות כנגד בת זוגו לשעבר – תקיפתה בשתי הזדמנויות, באחת מהן גרם לה לחבלה, ואיומים, והופנה לקבלת תסקיר מבחן ללא הסכמות עונשיות בין הצדדים. בכתב האישום המתוקן מפורטים שלושה אירועי אלימות, אשר התרחשו לאחר שהמתלוננת הודיעה לנאשם כי היא מעוניינת להיפרד ממנו, ולבטל את חתונתם המתוכננת.
בגזר הדין עמד בית המשפט על מלחמת החורמה שמנהלת מערכת אכיפת החוק בתופעה הבזויה של עבירות האלימות במשפחה.
מן העבר האחד – הקלות הבלתי נסבלת בה מעזים גברים להפעיל את נחת זרועם כלפי בנות זוגם, בין אם מדובר באלימות פיזית, מילולית, כלכלית או נפשית.
ומן העבר האחר – הפגיעה הקשה והמתמשכת בנפגעות העבירה, אשר שנים ארוכות לאחר הפגיעה הישירה נאלצות לחוות פוסט טראומה מתמשכת, המלווה אותן בכל מישורי החיים – נתונים אלו מחייבים נקיטת יד קשה ובלתי מתפשרת כנגד העבריינים, כזו שתהלום את חומרת מעשיהם, ותרתיע אותם ושכמותם.
לפנינו דוגמה אחת מני רבות. הנאשם, בחור צעיר, עולה חדש, סירב לקבל את החלטתה של בת זוגו להיפרד ממנו. כתוצאה מכך נקט כלפיה אלימות פיזית ומילולית, איים עליה, הקטין אותה, השפילהּ, נהג בה כחפץ, והכל כדי לכפות עליה את רצונו. כעולה מכתב האישום, הנזק הפיזי שנגרם לקורבן העבירה איננו מן החמורים. הנזק הנפשי, מנגד, כבד מאוד, וניכר כי ימשיך וילווה את המתלוננת עוד שנים ארוכות.
מידת חוסר האכפתיות של הנאשם מן המתלוננת, והאופן בו ראה בה חלק מרכושו, כזו שאין צורך להתחשב בדעתה, ברצונה, במחשבתה החופשית, אלו מתבטאים במישרין במעשיו המפורטים בכתב האישום. כך באישום הראשון הנאשם החליט (על דעת עצמו) כי אל לה לנאשמת להישאר לבדה במסיבה – היא תשוב עמו. משכך אחז בחוזקה בזרועותיה, הרים אותה, אחזהּ בלסת, והבהיר לה כי "אינו מאשר לה להיות ביום ההולדת". כשהעזה המתלוננת להביע את התנגדותה, איים הנאשם על חייה, הניף אותה בזרועותיו, והשליכה ככלי ריק לתוך הרכב. באישום השני "הסתפק" הנאשם באיומים על חייה של המתלוננת. באישום האחרון בזמן ניכרה הסלמה בהתנהגותו של הנאשם: עת חזרה המתלוננת לביתה התפרץ לתוך מכוניתה, התיישב עליה במושב הנהג, סגר את הדלת, הניע את הרכב והחל לנסוע מהמקום תוך אחיזה במתלוננת על מנת שלא תוכל לצאת מן הרכב. מעשה אלים וברוטלי זה של הנאשם מלמד כי איננו רואה במתלוננת בת אנוש, כמוה כחפץ, כרית ישיבה. חסד עשתה המאשימה עם הנאשם כשלא ייחסה לו עבירות חמורות יותר, ולו בגין שלב זה של האירוע.
בהמשך תקף הנאשם את המתלוננת – שוב – אירוע אלימות מקטין, משפיל, מחפיץ. ובהמשך של אלימות שהופנתה כלפיה. האירוע המפחיד והמסוכן הסתיים רק לאחר שהמתלוננת המפוחדת, המאוימת והחבולה נאותה לדרישותיו של הנאשם והצטלמה איתו כשהיא מחייכת ומבטיחה לשוב לחיות עמו. האירוע מושא האישום השלישי כמוהו כאפיזודה מסרט אימה, כזה שלצערנו נאלצה המתלוננת לחוות על בשרה, ושלבטח נצרב בנפשה. פערי הכוחות הפיזיים בין הנאשם והמתלוננת קיבלו ביטוי מובהק במעשיו מושא האישומים הראשון והשלישי, עת אחז במתלוננת, הניפה על כתפיו ועשה בה כרצונו.
בית המשפט עמד על ריבוי האירועים; חומרתם; החזרתיות שבמעשים; ההסלמה; ההתעלמות המוחלטת מן המתלוננת – מכך שמדובר באדם בעל מחשבות, רצונות, דעות; ;הנזק הנפשי שנגרם למתלוננת כבד ביותר. המתלוננת העידה בבית המשפט ודבריה מדברים בעד עצמם. בית המשפט התרשם מאישה רצינית, אמיצה, אשר שיתפה את בית המשפט בנימי נפשה, ולא חסכה בתיאורים אודות חוויותיה האישיות המורכבות כתוצאה ממעשיו של הנאשם. בתום הדיון מצא בית המשפט לפנות באופן ישיר למתלוננת, להודות לה על התייצבותה, על דבריה האמיצים והמרגשים, והבטיח לה כי אלו יילקחו בחשבון. כך נעשה.
לזכותו של הנאשם עמד בית המשפט על גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות, הודייתו במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליך, תוך הימנעות מהבאתה של המתלוננת לדוכן העדים בשלב הכרעת הדין, כמו גם חיסכון בזמן שיפוטי. מהלך חייו של הנאשם עד האירועים נחזה כנורמטיבי, וקצינת המבחן התרשמה כי אין מדובר במי שמחזיק דפוסי התנהגות עברייניים או שוליים.
לחובתו של הנאשם נקבע כי חרף ניסיונו להציג את עצמו כמי שהפיק לקחים, קיבל אחריות על מעשיו והשתנה, ניכר כי דבריו הובאו מן הפה ולחוץ. בבית המשפט הודה אמנם במעשיו, אך כשנדרש להתמודד עימם בשיחה טיפולית, אל מול קצינת המבחן, בחר להתכחש להם, ביטל כל טענה לאלימות פיזית או מילולית כלשהי מצדו כנגד המתלוננת, והסתפק בנטילת אחריות בגין הטרדתה וחוסר כיבוד החלטתה להיפרד ממנו. עוד נקבע כי בניגוד לטענותיו של ב"כ הנאשם שהלין כנגד מקצועיות התסקיר, בית המשפט התרשם כי קצינת המבחן ביצעה עבודה יסודית, זהירה ורגישה ועשתה עבודתה באופן מקצועי ומעורר הערכה.
בטרם סיום התייחס בית המשפט לבדידות והקושי שהם מנת חלקן של נפגעות עבירות האלימות במשפחה, אשר לעתים רבות נמנעות מלספר לסביבתן הקרובה את שאירע להן, גם שנים רבות לאחר האירוע, ונאלצות לשאת בנטל לבדן. הנאשם נדון ל-14 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, תשלום פיצויים למתלוננת בסך 10,000 ₪ והתחייבות כספית.
תמונה: pixabay
