מיוחד ליום האהבה: כיצד אנשי הציבור בנתניה משלבים בין חיי האהבה והמשפחה לבין האהבה והמסירות לעשייה הציבורית
מאת ישי פלדמן
מרבית האנשים בעולם מתמודדים עם השאלה המוכרת: איך לשלב בין חיי אהבה ומשפחה בריאים לבין קריירה מוצלחת ותובענית? השאלה הזאת נעשית רלוונטית אף יותר עבור אנשי ציבור, שאצלם במקרים רבים חורגות העבודה והעשייה הציבורית ההתנדבותית לשעות לא קונבנציונליות.
לקראת יום האהבה ניסינו לבדוק עם ארבעה אנשי ציבור מהבולטים בנתניה, המנהלים גם חיי משפחה, כיצד הם משלבים בין שתי האהבות הגדולות שעליהן הם לא מוכנים לוותר. האהבה למשפחה והאהבה הנוספת, לפעילות הציבורית שלהם.
טלי מולנר, נושאת במספר תפקידים. בין היתר היא משמשת כמשנה לראש העיר, ממונה על הרווחה ומעמד האישה, ויו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד. מעבר לכך, היא גם מתנדבת במשטרה, סטודנטית וכמובן, אם לשלושה ואשת משפחה במשרה מלאה.
שירי חגואל סידון, היא סגנית ומ"מ ראש העיר הממונה על תיק פניות הציבור, יו"ר החברה הכלכלית, ומ"מ יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובניה. מעבר להיותה עורכת דין במקצועה, היא נשואה לדודי ואם לליאור, ענבר והדר.
יוני שטבון, יו"ר סיעת 'אחריי' במועצת העיר נתניה, היה גם חבר כנסת בעברו. הוא סא"ל במיל', ניהל בעבר משרד ייעוץ אסטרטגי לחברות וארגונים, נשוי למעיין ואב גאה לשמונה ילדים.
אבי סלמה, הוא חבר המועצה המרכז את הקואליציה בעיריית נתניה, משמש כיו"ר דירקטוריון החברה הכלכלית חל"ת וממונה על קליטת העולים בעיר. מעבר לכך, הוא מנהל בנק במקצועו, נשוי למעיין ואב לאוריה ואיתמר.
איך הגעתם לתחום העשייה הציבורית?
טלי: "אני עושה את זה במשך עשרים השנים האחרונות. מיד אחרי שחזרתי עם משפחתי משליחות באיטליה, התחלתי להתנדב בבתי ספר בשכונות השונות בעיר, ושם התוודעתי לחוסרים שקיימים ולמשפחות הזקוקות לעזרה. בהתחלה הייתי עוזרת לנזקקים באופן פרטני בכל דבר שאפשר. עם הזמן נשאבתי לזה עוד יותר ונעשיתי מעין עמותה של אדם יחיד. הייתי מעורבת במאבקים ציבוריים ועירוניים, ולשמחתי מי שהיו זקוקים לסיוע, ראו בי כתובת. הכניסה לפוליטיקה בשלב מסוים הייתה ברורה. רציתי להיות במקום שאני יכולה לעזור ליותר אנשים".
יוני: "בשנת 2006, אחרי שהייתי שותף לקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה כמ"פ בגולני, קיבלתי החלטה. זה היה קרב שארך 14 שעות עם לחימה עיקשת ותוצאות קשות. לאחר הקרב שאלתי את עצמי למה נשארתי חי, וככל שחשבתי על זה הבנתי שאני רוצה להקדיש את עצמי לחיים הציבוריים. למרות הצעות שונות בעולם העסקי, בחרתי ללמוד ממשל ודיפלומטיה ולהמשיך בחיי נתינה למען הציבור מתוך תחושת שליחות".
שירי: "אני תמיד אומרת שהגעתי לתחום הזה במקרה, למרות שעם הזמן אני מבינה שזה כנראה לא מדויק. לא גדלתי בבית פוליטי ולא היו לי שאיפות פוליטיות וציבוריות. עברתי לקריית השרון עם בעלי בשלב שבו השכונה הייתה מאוד צעירה, והקמנו מעין וועד שכונה. כך הכרתי את בעלי התפקידים השונים בעירייה, תוך כדי הפעילות, ובשלב מסוים ראש העיר פנתה אליי כדי שאצטרף אליה לרשימת המועצה. לא היה לי רקע בפוליטיקה, אך היו לי הכישורים והרצון לעשות. אמרתי לעצמי שאם ראש העיר מציעה לי, אני הולכת על זה".
אבי: "במהלך השנים הייתי פעיל מאוד בשכונות בצפון העיר, ובאחת הפגישות עם ראש העיר, היא הציעה לי להצטרף לסיעה. אחרי זמן, חשיבה, ובתיאום מול העבודה והמשפחה, קיבלתי החלטה להצטרף לעשייה הציבורית בעיר באופן רשמי".
מה אתם אוהבים כל כך בעשייה הציבורית?
אבי: "אני נתנייתי שורשי. יש לי אהבה גדולה מאוד ובלתי מוסברת לעיר. אפילו כשמקומות העבודה שבהם הייתי היו רחוקים, תמיד נשארתי לגור בנתניה. לכן משמעותי עבורי מאוד לעזור ולסייע לתושבים ולסביבה העירונית. הרצון לעזור לציבור מבחינתי הוא גדול. כשראיתי עד כמה ניתן יהיה לסייע למשפחות בעיר ועד כמה אפשר להשפיע דרך מועצת העיר בעשייה, הבנתי שזו הדרך. יש את הקריירה הבנקאית ומשם מגיעה הפרנסה. העשייה הציבורית היא נטו מתוך רצון לסייע לציבור ומשהו לנשמה".
יוני: "ברמה הארצית והמקומית, וכמי שהתמודד על ראשות העיר, אני רואה שני רבדים בעשייה הציבורית. רובד אחד עוסק בתכנון ועיצוב של פני החברה, והרובד השני בסיוע השוטף לתושבים. באותו יום אני יכול להיות שותף בבוקר לתכנון אסטרטגי של איך ייראה החינוך בעיר, ואז בערב לסייע לתושבים לפתור בעיה שקשורה לביוב ברחוב שלהם. השילוב הזה מדהים בעיניי ומרתק, והאפשרות לעזור לאנשים ולפעול בשבילם נותנת משמעות רחבה מאוד".
טלי: "מבחינתי לא קיים סיפוק גדול יותר לעזור למשפחות, לילדים, לקשישים ולכל מי שצריך. בשבילי זה ייעוד ושליחות. כשקיבלתי את תיק הרווחה בעירייה, זה היה משהו מאוד טבעי עבורי ועבור ראש העיר. זה חלק מה ד.נ.א. אצלי. אני אוהבת את היכולת לעזור לאנשים ולהיות איזה שהוא גורם מקשר בינם לבין המערכת העירונית שעלולה לעיתים להיות מורכבת. אם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לזרז תהליכים עבור מישהו שזקוק לעזרה, אני תמיד מוכנה לסייע".
שירי: "התנדבתי כחברת מועצת העיר במשך שבע וחצי שנים ושם התאהבתי והתחברתי לעשייה הציבורית. אני אוהבת לראות איך דברים שעשויים לסייע לקהילה יוצאים אל הפועל. אני אדם מאוד פרקטי במהותי, ואוהבת להוליך משהו שמתחיל ברעיון, לראות איך הוא מגיע לשלב התכנון והביצוע, ואיך מגיעים לתוצאה בצורה הכי טובה שאפשר. אם זה בית ספר חדש שיסייע לילדים לקבל את החינוך הטוב ביותר, ואם זה מרכז דיגיטלי חדש שנחנך לא מזמן בעיר, שמאפשר לאנשים מכל הגילאים להגיע ולהעמיק את הידע שלהם בטכנולוגיה".
איך המשפחה מקבלת את העיסוקים הרבים?
יוני: "ההחלטה להיכנס לעשייה הציבורית הייתה בשותפות מלאה עם אשתי והילדים. ללא משפחה תומכת, אף אחד לא יכול לעשות את זה. כולנו משלמים מחיר על כך, וכל המשפחה צריכה להבין למה משלמים את המחיר, אחרת לא ניתן לקבל את זה. אני הרבה פעמים לא זמין למשפחה ביום ובלילה, לעיתים נתון להתקפות אישיות ברשתות החברתיות, ולכן המשפחה צריכה להיות שותפה להחלטה הזאת. אני זכיתי במעיין והילדים, וביחד קיבלנו את ההחלטה".
שירי: "זה לא תמיד פשוט, אבל למזלי יש לי משפחה מאוד תומכת. בן הזוג נותן לי גיבוי מלא, וגם הילדים מקבלים ומכילים את העובדה שבחלק מהימים אני לא נמצאת הרבה בבית. לפעמים אני מסתובבת עם הילדים ברחוב ועוצרים אותי תושבים כדי לשאול או לבקש משהו. אני רואה שהילדים לפעמים מתבאסים מזה, אבל הם לא מתלוננים ומבינים שזה חלק מהפעילות הציבורית".
אבי: "השילוב בין המשפחה לבין החיים הציבוריים הוא בהחלט מאתגר. זמני העיסוק בעשייה הציבורית הם לעיתים בשעות שבהן אתה אמור להיות בחיק המשפחה. אנחנו מתאימים את התא המשפחתי לעשייה הזאת, וזה משהו שאנחנו שמים עליו דגש ומקפידים לשמור לעצמנו זמן משותף. באופן כללי, אני מקבל הרבה תמיכה ופרגון מצד המשפחה".
טלי: "המשפחה מבינה שזה שאני חברת מועצה מחייב אותי להשקיע שעות רבות בעשייה הציבורית. כולם תומכים ונמצאים לצידי, ומבינים שזאת אחת האהבות הגדולות מבחינתי".
(מהו סוד ההצלחה בשילוב בין שני הדברים?
טלי: "צריך לדעת לחלק את הזמן בצורה נכונה. יש המון דברים שרוצים להספיק לעשות בבית עם המשפחה, ובכלל בחיים האישיים. מצד שני, העשייה הציבורית כן מגיעה לפעמים על חשבון הזמן המשפחתי. לכן צריך לאהוב מאוד את מה שעושים ולדעת שאת עושה את זה מתוך שליחות ואהבה. אני נמצאת בזה מתוך בחירה אישית ונהנית מאוד מכך".
שירי: "הדבר המשמעותי ביותר, הוא הגיבוי והתמיכה מהבית. מעבר לכך, צריך למצוא את הזמן המשפחתי תמיד, כי המשפחה היא במקום הראשון. אני מנסה לפצות על הזמן שאני לא בבית במהלך השבוע עם יותר בילויים משותפים והשלמות בסופי שבוע, כדי שנוכל לבלות בשקט ובכיף. בימי חמישי למשל, אני ובעלי משתדלים לצאת לבילוי משותף, לא משנה כמה אנחנו עייפים, כדי לאפשר לעצמנו את הזמן להיות ביחד".
יוני: "אנחנו חייבים למצוא זמני איכות עם כל אחד במשפחה. יש לי שיחות אישיות כל הזמן עם אשתי ועם כל אחד מילדיי. המסירות לעשייה הציבורית היא טוטאלית, אך העשייה הזאת והמחיר שמגיע לצידה, שווים את המשמעות שהיא מעניקה לכל המשפחה. כולנו מרגישים שותפים למשהו מאוד גדול. מצד שני, אני מקפיד על זמן איכות עם המשפחה, שבו אני שם את כל הדברים בצד ונמצא בקשב מלא לבית ולמשפחה".
אבי: "ללא תמיכה מהבית, זה היה בלתי אפשרי. לכן הסוד הוא קודם כל שם. צריך למצוא את האיזונים הנכונים בין הבית והמשפחה לבין הפעילות הציבורית. אנחנו מוצאים את עמק השווה בין שני הדברים, מכיוון שהמשפחה לא צריכה להיפגע מהפעילות הציבורית. לרוב אנחנו מקפידים לבלות ביחד בסופי שבוע ובחגים, מתי שאפשר יוצאים לבילויים משותפים ובאמצע השבוע אני מקפיד להוציא את הילדים מבית ספר לפחות פעם אחת ולקחת אותם לחוגים".