במשך שלוש שנים עמל האמן הבינלאומי, חן וינקלר, על תערוכת יחיד בה הוא מצדיע למערך המילואים. סיפורו של אמן נתנייתי, עם חזון, עקרונות ומעשים.
קשה להבין מה גרם לאמן הבינלאומי, חן וינקלר, לעמול במשך שלוש שנים ארוכות על תערוכת יחיד שכולה הוקרה למערך המילואים. דרך פסלים מונומנטליים ועוצמתיים, תבליטי קיר תלת ממדיים וצילומים הממחישים את ההווי הצבאי אותם צילם לאורך כמעט שלושה עשורים, הוא מצליח לרגש ולגרום למתבוננים להוקיר את המשרתים.
חן וינקלר הוא איש עם חזון, עקרונות ומעשים. אחרי שלוש שנים בהן עמל ויצר תיפתח ברביעי לאפריל, לקהל הרחב, תערוכת היחיד שלו במרכז עמיעד בתל-אביב. תערוכת האמנות 'מילואים-יומן מסע', היא הגשמת חלום עבורו.
וינקלר: "בתקופה שבה נדמה כי התנהלות ה"אני ואפסי עוד" משתלטת על החברה הישראלית ומערערת את יסודותיה, חשוב לי להדליק זרקור ענק אל עבר אנשי המילואים המסורים, להזכיר את קיומם ולהעריך את עשייתם", צילום חן ליאופולד
וינקלר, כיום בן 49, אל"מ במיל' אשר ממשיך להתנדב ולשרת למעלה מחודשיים בשנה בממוצע, מבקש להמחיש באופן יצירתי ופרסונלי את חוויית המילואים ולהעלות את הנושא החשוב לשיח הציבורי. "כולנו מתגייסים ברגע נתון, עוזבים את שגרת החיים והנוחות ויוצאים לשרת את המדינה", אומר וינקלר לעיתון השבוע בנתניה ומוסיף: "רבים מהמשרתים במערך המילואים מכירים את אותה בערה פנימית לעניין. לישראליות, לחברות, לחוויות ולקשרים האמיצים היכולים להיווצר רק דרך מסגרת ייחודית זו. עבורי, התערוכה היא חלום שהתגשם, הדרך שלי לחבר בין העולמות האהובים עלי".
וינקלר הוא דור שלישי בעיר וסביו היו ממקימיו. "אנחנו כבר תשעה דורות בארץ", הוא מספר. "המשפחה הגיעה לאזור בשנות ה-30 של המאה הקודמת מאצבע הגליל, עוד לפני שהעיר הוקמה. מאז אנחנו כאן. הם השתלבו במהרה וסבי, שהיה אחד מסתתי פסל 'האריה השואג' בתל-חי, היה גם מי שסיתת את אבן הפינה לאזור התעשייה קריית אליעזר (אזור התעשייה הישן) בעיר, שהיה גם אזור התעשייה הראשון בשרון".
הוא לא רק דור שלישי בעיר, אלא גם דור שלישי של אמני אבן. את בית המלאכה השוקק שלו ברחוב השיש ירש מסבו ואביו. כיום הוא נחשב לאחד האומנים הגדולים בתחום, וברזומה שלו ניתן למצוא פרויקטים רבים הפרושים ברחבי הארץ שרובנו מכירים היטב. אחד הבולטים שבהם הוא 'פסל הכנפיים': אנדרטה עוצמתית, שהוכרה כאתר רשמי, אותה יצר לזכר ניצחון הצבא האדום על הנאצים. המיקום עצמו, בצמידות לחוף לאגון בעיר הולדתו נתניה, מהווה גם את הפינה האהובה עליו בעיר.
"אני גאה להיות נתנייתי. העיר הרביירה של המדינה, עיר חוף מדהימה", הוא משתף. "אנחנו משפחה שמאוד אוהבת ומחוברת לים. אני משיט סירות ויאכטות. פרט לכך, נתניה היא עיר של ספורט. אשתי היא אלופת הארץ לשעבר בשחייה, ארבעת ילדי הם ספורטאים מחוננים המעבירים הרבה מזמנם במכון וינגייט שהוא גם בתחום השיפוט של נתניה, ומיצגים את העיר והמדינה בתחרויות ג'ודו, התעמלות קרקע ומכשירים".
עבודות ויצירות רבות שלך מוצגות בארץ וכמובן בנתניה, בנקודות מרכזיות.
"אכן. נתניה היא עיר אשר יודעת לפרגן לאמניה. לא רק באמצעות הצבת פסלים ומונומנטים בנקודות מרכזיות. סדנת האומנות שלי אירחה במשך שנים אמנים לשיעורי מודל, כיום העיריה הקצתה אולם לשם כך. יש כאן גלריות משובחות ואחת לכמה שנים מתקיים בעיר סימפוזיון פיסול בינלאומי שאני נוהג להשתתף בו".
קשה שלא להבחין בעוצמות אותן מפזר וינקלר בחלל האוויר, כבר בשניות הראשונות שפוגשים אותו. ברור מעל לכל שלאיש נשמה גדולה וגישה פוזיטיבית – מה שבא לידי ביטוי גם בעשייה היומיומית שלו. התערוכה החדשה היא ביטוי לכך.
צילום גלעד רדד
אתה מאמין גדול באמנות ירוקה. כיצד זה בא לידי ביטוי בחינוך הדור הבא?
"עד היום הנחיתי כ-12 אלף ילדים בתחום הבר קיימא, בפרויקטים מגוונים במתנ״סים וכן בתי ספר בפרויקט הנקרא צו (צב) השעה. בין הפרויקטים בתחום הירוק ליוויתי חמישה בתי ספר במשך כשנתיים, שבסופם יצרנו 25 דולפינים העולים על שני מטרים שפוזרו ברחבי העיר". הוא מספר.
התערוכה החדשה, עליה עמל בשלוש שנים האחרונות, היא עוד דוגמה לאופיו הייחודי. וינקלר הרים כפפה שאיש לא הרים לפניו והחליט להשקיע מזמנו, מרצו וכספו בתערוכה הראשונה אי-פעם המוקירה את מערך המילואים.
לא בכדי לוקחים בהפקתה חלק גם ארגונים גדולים ובכירים כדוגמת קצין מילואים ראשי וארגון 'בהצדעה'. במסגרתה (בין ה-4 ל-28 באפריל) יוצגו ברחבי מרכז עמיעד שהקצתה עבורו עיריית תל- אביב מייצגים מונומנטליים ועוצמתיים המשקפים את הווי המילואים בצורה מוחשית – עד שכמעט ניתן להריח את הקפה השחור שמתבשל לו בפינג'ן ולחוות, ממש כמו מילואימניקים רבים את סופות החול והאבק בשטחי האימונים הפתוחים הפזורים לאורכה ורוחבה של הארץ.
המיצגים עשויים אבן וברזל, בהם פסלים מונומנטליים, אליהם נלווים תבליטי קיר תלת מימדים וכן צילומים מרגשים המתעדים את הווי המילואים אותם צילם במשך שלושה עשורים. בתוך כך, עבודת הסיתות המורכבת, החיתוכים המיוחדים והשימוש באבנים נדירות המאפיינים את עבודתו, בולטים מאוד בחלל שגודלו מעל 800 מטרים רבועים.
המרכז יהווה לאורכה גם חלל אקטיבי לאירועים נלווים המיועדים לכל המשפחה, בתוך כך יועברו סדנאות פיסול ואיור, אירועי Paint Pub, ערב התרמה לחייל הבודד וכן פאנלים בהם יקחו חלק מרים פרץ, יו"ר יד לשריון- אלוף במיל' אודי שני, מנכ"ל רפאל- אלוף במיל' יואב הר אבן ונוספים.
כאמן וכאל"מ במיל', מה מייצג עבורך שירות המילואים ואיך ביטאת זאת בתערוכה הראשונה מסוגה בארץ?
"השילוב בין האלמנטים השונים מאפשר למתבונן לחוות את חווית המילואים באופן אותנטי ומוחשי ובכך להתחבר להוויה הישראלית", מסביר וינקלר ומוסיף: "בתוך כך בולט מיצג 'המצדיע' שגובהו 2.4 מ' עשוי אבן המסמל את האופן בו "נבנה" החייל בעת שירותו הצבאי, מיצג 'בן-גוריון' העומד על הראש בגובה 2.2 מ'. מיצג גדול מימדים ששמו 'ציפור הנפש' אותו יצרתי בהשראת מסעותיי לפולין וכן מיצג ששמו נגמ"ש ומסוקים- יום פקודה, העשוי יחידות מתכת תלויות מתקרת הגלריה ומבוסס על צילום המתעד סיטואציית קרב באימון".
"התערוכה מסכמת פרק משמעותי בחיי בו צברתי אינספור חוויות המספרות את סיפור האהבה לארצי מתוך פרספקטיבת האומן שאני", מסביר וינקלר. "את האהבה הזו אני מבקש להעביר לילדיי בפרט ולדורות הבאים בכלל. העובדה שאני איש מילואים גאה, מגדירה את הווייתי הישראלית, ואת אוֹמן האבן שאני. חייל מילואים עוזב ביום פקודה את אהוביו, את פרנסתו, את לימודיו, ומתערה לפרקי זמן קצובים, אך משמעותיים, בתוך כור היתוך ישראלי ייחודי באופיו, בחוויותיו, בגווניו, בריחותיו. בתקופה שבה נדמה כי התנהלות ה"אני ואפסי עוד" משתלטת על החברה הישראלית ומערערת את יסודותיה, חשוב לי להדליק זרקור ענק אל עבר אנשי המילואים המסורים, להזכיר את קיומם ולהעריך את עשייתם, להעניק להם מתנה המוקירה את עצם היותם. אני מייחל שהתערוכה השראה לדור ההמשך שלנו, יעורר התנדבות לשירות המילואים ויחשוף את המעטפת הכוללת המתקיימת סביב כל חייל מילואים: משפחתו, מעסיקיו וחבריו".
קרדיט צילום ראשי: באדיבות עיריית נתניה
