מרים ברוק-כהן, נכדתו של פיליפ אורי כהן, ראש הקהילה היהודית בעיר פנלו שבהולנד, מספרת אודות דמותו מעוררת ההשראה של סבה, שסייע לאלפים והבריח והציל מאות יהודים בעת השואה.
כחמישים שנים לאחר מותו הקימה עיריית פנלו בהולנד שער כבוד המוקדש לפיליפ אורי כהן. מי שהיה ראש הקהילה היהודית במקום לפני, בעת ואחרי מלחמת העולם השנייה, זכה להוקרה רק לפני כשנתיים, כמי שסייע והציל מאות יהודים במהלך השואה. המחווה הזו אומנם הגיעה באיחור, אך כיום דמותו של כהן מתנוססת בגאון על אותו השער – מספרת את סיפורם של היהודים שברחו לדרום המדינה בניסיון לברוח מקלגסי הנאצים.
הסיפור בו שזורה דמותו של פיליפ כהן קשור קשר ישיר למיקומה של העיר ההולנדית, הנמצאת במחוז לימבורג, בסמוך למפגש הגבולות בין הולנד, גרמניה ובלגיה ועל גדות נהר המאאס. בשל מיקומה ותנאי השטח המישוריים בה, שימשה עוד לפני מלחמת העולם השנייה כצומת רכבות מרכזי. היא גם הייתה המקום שדרכו פלשו הגרמנים להולנד בעשירי למאי 1940, במהלך מה שנודע כ'תקרית פנלו'.
"כשהגיע סבי לפנלו, הוא החל, ביחד עם סבתי, לייצר מטריות ושמשיות בביתם" מספרת מרים ברוק-כהן, נכדתו של פיליפ אורי כהן, שחוקרת במשך שנים את תולדותיו של סבה ושל העיר בה היא עצמה שהתה כילדה במשך זמן מה לאחר המלחמה.
"הוא היה מכין את החלקים העשויים מעץ וממתכת במטריות וסבתי הייתה מכינה את חלקי הבד שלהן. עם השנים הם הרחיבו את הפעילות שלהם בעסק והקימו מפעל עם 30 עובדים. בשנת 1928 פורסמה הוראה מטעם מועצת הקתולים במחוז לימבורג, שאסרה על קתולים להיות בקשר עם יהודים. הפועלים הקתולים במפעל של סבי הגיעו אליו כדי להתייעץ מה עליהם לעשות. סבי אמר להם שאם הם בדעה דומה לזו של הכומר, הם יכולים לבקש ממנו שיספק להם עבודה. אך אמר להם גם שמותר להם להישאר לעבוד איתו. מתוך הערכה כלפיו, כולם נשארים לעבוד במפעל".
מעבר לעבודה במפעל, סבך סייע לעוד הרבה אנשים. איך זה מתקשר למיקום האסטרטגי של פנלו?
"פנלו הייתה ממוקמת בצומת משמעותי ליד הגבול עם גרמניה. עוד בשנת 1920 היא שימשה כשער לפליטים רבים שברחו מערבה. ככל שעלה גל השנאה ממזרח אירופה, כך עלה מספרם של הפליטים שעברו דרכה. בשנת 1928, עם כניסת המפלגה הנאצית לפרלמנט הגרמני ובהמשך עם עלייתה לשלטון, הפך גל הפליטים למבול של ממש. בשנת 1938 סגרה ממשלת הולנד את הגבול לפליטים יהודים ובשנת 1939 היא הקימה מחנה ריכוז לפליטים, כדי שאלה לא יתפזרו במדינה. סבי, שהיה ראש הקהילה היהודית בפנלו, הקים ביחד עם חברים נוספים ועד שנועד לסייע ליהודים שהגיעו למקום".
איך הוא הצליח לסייע למאות יהודים?
"הוא עשה זאת בכל מיני צורות. באופן כללי, רבים מהיהודים שברחו מהנאצים בגרמניה וניסו להיכנס להולנד, גורשו חזרה בידי השלטונות ההולנדים, אם לא היה להם מספיק כסף או תעודות מתאימות. הוועד שהקים סבי ניסה להבריח יהודים שהגיעו לתוך הולנד ומערבה. הוא זייף עבורם מסמכים וניסה להבריח אותם כשהשתמש במפעל ובהיותו סוחר כתירוץ כדי לנסוע איתם מערבה. יש תיעוד של 181 יהודים שהוא הצליח להבריח מידיהם של הנאצים, והוא סייע לעוד רבים אחרים. גם כאשר לא הצליח להבריח אותם מערבה, הוועד שהקים העניק מזון ליהודים שעברו בפנלו וסייע להם בצורות שונות".
סבך היה יכול לברוח לאמריקה לפני הפלישה הגרמנית. מדוע לא עשה זאת?
"היו לו כרטיסים להפלגה לאמריקה ביום שלפני הפלישה הגרמנית להולנד, אך הוא החליט שהוא לא עוזב את הקהילה שלו. הוא וסבתי נשארו בפנלו. לימים סיפר הדוד שלי, שהתגורר אז עם סבי וסבתי, שבכל לילה היו מגיעים לביתם יהודים להסתתר. הם היו מאכילים אותם, רוחצים להם את הבגדים, ולמחרת מסייעים להם לברוח. כך סבי וסבתי נשארו לעזור עד לרגע שנאלצו גם הם לברוח ולהסתתר. סבי הסתתר אצל איכרים, אך היה חוזר מדי פעם לעיר כדי לבדוק מה המצב בה, למרות שהיה זה מסוכן. הוא היה איש ללא פחד".
אחרי המלחמה סבך וסבתך חזרו לפנלו ואת גרת איתם שם. איך הייתה החזרה לשם?
"אני נולדתי בשוויץ, לאחר שסביי שכנעו את הוריי לברוח לשם. אחרי המלחמה חזרנו להולנד וגרתי אצל סבי וסבתי לזמן מה. אחרי שסבי חזר לפנלו, הכריחו אותו השלטונות המקומיים לתקן את הנזקים שנגרמו במהלך המלחמה לגדר בית הקברות היהודי במקום, ודרשו ממנו לשלם מיסים ואת חשבונות המים והחשמל של בית הכנסת, שבחורבותיו הסתתרו אנשים במהלך המלחמה. סבי שילם את המיסים האלה ואפילו ישב בבית הסוהר לילה אחד, מכיוון שלא היה לו את הכסף לשלם".
כלומר, השלטונות ההולנדים המשיכו להתנכל ליהודים גם לאחר המלחמה?
"כן, בהחלט. ההולנדים בזמן המלחמה באזור זה שיתפו פעולה ברצון עם הנאצים. אחוז ניכר מההולנדים נרשמו כחברים במפלגה הנאצית ויותר מ – 40 אלף הולנדים התנדבו להתגייס לצבא הגרמני במלחמה. לאחר המלחמה, עשו בעיירה בכל שנה את טקס האזכרה לנופלים במלחמה, כשטקס האזכרה היה משותף ליהודים שנספו ולחיילים ההולנדים שלחמו בצבא הגרמני. סבי היה עומד ומוחה במהלך הטקסים האלה ואומר שאסור לעשות אותם באותו יום".
גם לאחר המלחמה, הוא נשאר דמות מוכרת וידועה בעיר?
"לפני עשרים שנה, כשביקרתי בעיר, נכנסתי למסעדה שליד תחנת הרכבת בה. האיש במסעדה הסתכל בי למשך כמה רגעים ואז אמר: 'אני יודע מי את. הילדה שנסעה לפלשתינה'. הוא סיפר לי שהוא מאוד אהב את סבי וסבתי ואמר שהם היו יהודים טובים, שזאת אמירה אנטישמית כשלעצמה. לאחר מכן הוא ביקש שאחכה רגע. כשחזר הוא הביא עימו סרוויס. הוא סיפר לי שאמו עבדה במפעל של סבי, וכשהתחתנה סבי העניק לה במתנה את הסרוויס. לאחר מכן, נכנסתי לחנות גלידה, והיה שם איש אחר שהכיר אותי. גם הוא סיפר שאמו עבדה אצל סבי והציג בפניי את אותו סרוויס. האנשים בעיר זוכרים את סבי. כעת ישנו גם שער הכבוד, בו דמותו של סבי מוצגת כשכולם רואים אותה. בנוסף, בתי המוזיקאית, הוזמנה לנגן השנה בפנלו בקונצרט מיוחד, שהיה מחווה לזכרו של סבי".
