מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

"הבנתי שכל בחירה עשויה להיות משמעותית"

שם הכתב: ישי פלדמן if1

החלטה אחת שעשתה אורנה רוני בלייר הותירה אותה משותקת בארבע גפיים; במקום בו אחרים נשברים, אורנה פרחה בעולם ההייטק; הספר "סלעים במים" נכתב בהשראת סיפור חייה

לפני שנים עשתה אורנה רוני בלייר החלטה אחת קטנה, שהשאירה אותה משותקת בארבע הגפיים ומלווה אותה עד היום. כעת, אחרי שנות קריירה רבות ומוצלחות בעולם ההייטק וזכייה בפרס ביטחון המדינה במסגרת עבודתה, יצא לאור הספר 'סלעים במים', שנכתב בידי אחותה ומגולל את סיפורה המיוחד ומעורר ההשראה.

את הספר 'סלעים במים', שיצא בהוצאת סטימצקי, כתבה ורדה סמול על פי סיפורה מעורר ההשראה של אחותה אורנה רוני בלייר, שבגיל 16 עשתה החלטה גורלית כשקפצה ממזח אבנים גבוה באילת במטרה לצלול אל תוך מי הים. "על החיים ועל המוות" הכריזה הנערה אורנה, שניות לפני שמתחה את זרועותיה כדי לקפוץ ולנחות היישר לתוך הסלעים שהיו תחתיה. קול הנפץ שנשמע אז, בישר על פגיעה אנושה, כשעמוד השדרה של אורנה נפגע בצורה קשה. שקועה במים, עם מעט אוויר שנותר וללא יכולת לנוע, היא הייתה בטוחה שהיא תטבע למוות. אלא ששני בחורים שחזו בקפיצה, הבינו שהיא במצוקה ושלו אותה מן המים.

החוויה הזאת, דרמתית ככל שתהיה, הייתה רק תחילתו של מסע מרתק הרבה יותר עבור אורנה. מאז ועד היום, ועל אף הקשיים שחוותה בשל שיתוק בארבע הגפיים כתוצאה מהפגיעה, הספיקה אורנה לסיים את לימודי ההנדסה, להקים משפחה ולגדל שלושה בנים, לעבוד בעולם ההייטק כיזמית וכמייסדת במספר חברות, כשבשנים האחרונות היא עובדת כמהנדסת בכירה בתעשייה הביטחונית ואף זכתה בפרס ביטחון ישראל במסגרת עבודתה המשמעותית. לאחרונה כאמור, יצא הספר, 'סלעים במים' המגולל את סיפורה.

"הספר מגיש לקורא את רחשי ליבי, מחשבותיי, ואת הדרך שעשיתי כדי לעמוד מול האמת עד להגשמת חיים מלאים" מספרת אורנה, "הוא מתאר את התובנות אליהן הגעתי מרגע הפציעה ועד היום ומסביר את המאבק והמסע שעשיתי עד להבנה שתמיד אפשר לבחור אחרת. כל הבחירות יכולות לשנות חיים וזו האחריות שלי, ולמעשה של כל אדם, לעשותן באופן נכון".

במהלך האשפוז והשיקום הארוך, עשית החלטות אמיצות. איך הגעת אליהן?

"עברתי אשפוז ארוך וקשה, אך במהלכו היה לי לילה מחולל. עד היום אני מאמינה גדולה באפשרות של שינויים מהותיים בין לילה. היה זה לילה קשה במיוחד לאחר שהתחוורה חומרת הנזק שנגרם לי מהפציעה. מבחינתי, הבחירה הייתה בין לחיות או לחדול. בחרתי לחיות ולעשות את זה בכל מאודי ובכל כוחי. החלטתי לאחוז בחיים ולא להניח. לאחר שהסתיימה תקופת האשפוז השלמתי את הבגרויות באופן מואץ במסגרת אקסטרנית והמשכתי ללימודי הנדסת מחשבים באוניברסיטה. ידעתי שעבורי עצמאות היא עצמאות כלכלית ושאם אגיע לכך יהיה זה צעד משמעותי".

איך חושבת נערה בת 16 שעברה כזו טראומה דווקא על עצמאות כלכלית ועל הדרך הארוכה להגיע אליה?

"הייתה בי תחושת אחריות מאוד גדולה לגבי ההחלטה ההיא לקפוץ. זו הייתה החלטה הרת-גורל לא רק עבורי אלא גם עבור כל בני משפחתי, שיניתי למן הקצה את כל מהלך חייהם. ידעתי ש'קלקלתי' ועל-כן זו אחריותי גם לתקן. הבחירה לחיות ולהגשים עצמאות היא במהותה ה'תיקון' ".

את מדברת הרבה על אפשרות הבחירה. מהי עבורך?

"זאת אולי התובנה הגדולה ביותר שהייתה לי במהלך התקופה ההיא. הבנתי שכל בחירה שאדם עושה עשויה להיות משמעותית. לפעמים אנחנו עושים החלטות רגעיות וללא שיקול דעת עמוק, בשאננות, או לפי אינטואיציות. הבחירה לקפוץ הייתה לכאורה פעוטה, אך הפכה משמעותית בגלל התוצאות שלה. למדתי כי בכל בחירה יש את האפשרות להיות מיטביים ואפילו מעולים. בחירה פירושה להיות נוכחת ברגע לא "לזרום". אני משתדלת להיות יותר מודעת ומדויקת בבחירות שאני עושה. להיות 'מונחת ברגע' ".

ולאחר ההחלטה שעשית והבחירה לחיות, עד כמה היה מאתגר ליישם אותה?

"זאת הייתה החלטה אסטרטגית, אך בפועל היא הייתה מורכבת מהרבה בחירות קטנות. אם מישהו רוצה להיות אסטרונאוט למשל, כדאי שקודם ילמד אווירונאוטיקה. אם מישהי רוצה להיות תופרת למשל, היא צריכה קודם ללמוד לתפור כפתור. כך גם אני הייתי צריכה לתרגם את ההחלטה הגדולה שעשיתי לשרשרת החלטות קטנות שלפעמים יכולה להיות מאוד מתישה. בשל המגבלות הפיזיות, הייתי צריכה לקום כל בוקר לפני כולם, כדי שאספיק להגיע גם לפיזיותרפיה, גם ללכת לשחות וגם להגיע ללימודים. ידעתי שכדי ליישם את ההחלטה האסטרטגית אני צריכה כוח רצון כדי להתמיד בהחלטות הקטנות היומיומיות".

איפה הגיע כוח הרצון הזה?

"אני חושבת שהכוח הכי גדול שקיים אצל האדם הוא היכולת לברוא ולייצר משמעות בעולם. זה למעשה האופן בו פועל האדם בעולם. הדבר הראשוני במהותו של כל אדם הוא הרצון. אף אחד לא יכול לרצות בשבילנו, אנחנו המחוללים הבלעדיים של הרצון שלנו וזה כוח שצריך לדעת להשתמש בו נכון".

אחרונה יצא הספר שמספר אודות חייך ונכתב בידי אחותך, ורדה סמול. איך אחותך התחילה לכתוב אותו?

"האמת, שהיא זו שהגתה את הרעיון.אני לא שיתפתי כלל פעולה בתחילה. לא חשבתי שקיימת בסיפור חיי איזושהי בשורה שעשויה לעניין אנשים. רק מאוחר יותר, לאחר שהיא החלה בכתיבה, החלטתי להיות מעורבת והתחלתי לשתף פעולה. אני רוצה להודות לאחות הנפלאה, הנחושה והמוכשרת, הסופרת ורדה סמול, אשר כתבה, בכישרון רב, את הספר 'סלעים במים'. בלעדיה דבר מכל זה לא היה קורה בוודאות".

if2

צילום באדיבות סטימצקי

עם הכתיבה, הבנת שבכל זאת קיימת בשורה בספר?

"כן. אני בהחלט משוכנעת שטוב שהיא התעקשה. הרבה אנשים יכולים לשאוב כוח ממנו ולקבל אפשרות להתבוננות אחרת על דברים. אנשים רבים חווים קשיים בחייהם. לפעמים קשיים לא דרמטיים, אשר נדמים מבחוץ כעניין של מה-בכך, אך עבור אדם מסוים הקושי שנראה מבחוץ כלא משמעותי יכול להיחוות כמאתגר מאוד וכחוויה שמצריכה ממנו מאמץ עצום. כל אדם שמתמודד מול אתגרים בחייו, וכולנו כך, יכול לקבל מן הספר השראה וכוח ואולי הזדמנות לשנות נקודת מבט לגבי הדברים שהוא חווה".

הספר 'סלעים במים', נמצא בחנויות הספרים ברחבי הארץ. ורדה סמול, אחותה של אורנה, מספרת: "בהיותי אחותה הבוגרת אני מלווה את אורנה מאז שנולדה. אני צופה באופן בו היא מתנהלת מאז הפציעה. רואה איך היא מתגברת ומצליחה להגשים חלומות כמעט בלתי אפשריים, תמיד נחושה, מכוונת, חרוצה וללא תלונות. בעבר נתקלתי בסיפורים של אנשים באותה רמת נכות כאחותי, אך הם בחרו במוות. כנגד זה אורנה בחרה לחיות. כשהתוודעתי לסיפורים הללו, בעלי הסוף הקשה והטרגי, אמרתי בליבי שאחותי אורנה מוכיחה הלכה למעשה אחרת, ושסיפור ההצלחה והבחירה שלה לחיות כמעט כמו כולם, חייב להיוודע לעולם. על אף היותה נערה בת 16 היא הצליחה לגלות אומץ לב, תעוזה וחוסן נפשי. גם ברגעים הקשים ביותר, והיו כמובן לא מעט כאלו, היא הצליחה ליצור חיים שלמים ומלאי משמעות. אני חושבת", מציינת ורדה לסיכום, "שבאופן  בו הצליחה אורנה לתת משמעות לחייה באופן כל כך מופלא, יש בו מקור השראה, עידוד ותיקווה לכולנו".

 

צילום ראשי: ורדה סמול

 

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


Warning: Parameter 1 to W3_Plugin_TotalCache::ob_callback() expected to be a reference, value given in /home/awapp/public_html/wp-includes/functions.php on line 3408