מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

לרגל יום האישה הבינלאומי, מנכ"לית עמותת שניר בריאיון לעיתון השבוע בנתניה

שם הכתב: ברק גולן Little girl with special needs enjoy spending time with mother

אושר הוא עניין של בחירה: עבור דנית דברה, מנכ"לית עמותת שניר הפועלת לקידום מתן הזדמנויות בחינוך ובתרבות, יום האישה הבינלאומי מסמל את היכולת לבחור. ריאיון על נשים ועל אמהות כמודל לחיקוי והכוח המעצב הגדול ביותר. 

"מרגע היוולדו שואף הילד ליצור קשר עם אמו. זאת המטרה לכל תנועותיו. במשך חודשים רבים תופסת האם את המקום החשוב בחייו. הוא תלוי בה כמעט באופן מוחלט". בציטוט זה, של אלפרד אדלר, בחרה דנית דברה, מנכ"לית עמותת שניר לקידום מתן הזדמנויות, לפתוח את הריאיון.

אחד האספקטים של יום האישה הבינלאומי מתייחס ליכולת האישה לשלב קריירה, אמהות, ניהול בית ועוד. את בוחרת להסתכל דווקא עיני ילד ובמונחים של אושר. למה?

"תחושת מסוגלות וערך עצמי מתפתחת באדם בשנותיו המוקדמות. דרך התנהלותה של האם, הוא מבין מהי שמחה ומהו תסכול. הוא מרגיש בחושיו האם אמו מאושרת. לא כל הילדים בעולם נולדו לאמא מאושרת. כך גם בני יקירי, שהאישה שילדה אותו בחרה להשאיר אותו בבית החולים וללכת. כבר מזמן אני לא שופטת אותה. אני מודה שמיד לאחר האימוץ חשבתי הרבה על הרגע הזה. שאלתי את עצמי מתי היא החליטה? האם ברגע שגילתה שהיא בהריון כבר היה לה ברור שאת הילד הזה היא לא תגדל? או שלפחות לאורך ההיריון הוא חווה בתוך הבטן שלה שלווה ורוגע?"

young mother and child on green background

האם חשבת מה עבר בראשה של אותה אישה שבחרה להשאיר את התינוק שילדה בבית חולים – תינוק אותו את אימצת?

"אולי היא החליטה דווקא אחרי הלידה? אני זוכרת ששאלתי את עצמי איך אפשר ללדת תינוק, לקבל אותו אל זרועותיך אחרי שגופך הביא אותו אל העולם, אחרי שחווית את פסגת הכאב האפשרי ואת פסגת האושר שהורמוני האהבה מנגנים בגופך מיד אחרי הלידה, איך ברגע הזה יכלה להחליט לעזוב את הבן שילדה בבית החולים וללכת? מזמן אני כבר לא שופטת. הפסקתי לחשוב על רגע ההחלטה שלה ועברתי לחשוב על הבן שלי ועל הזכות שלו לאושר. בשבילי מסמל יום האישה את הבחירה להיות אמא מאושרת. נכון שלא רק לאימהות מגיע להיות מאושרות. לכולם מגיע. גם לסבתא שלי בת ה 100 וגם לחתול ברחוב. אבל לאימהות יש, לצד הזכות להיות מאושרת, גם החובה להיות מאושרת. החובה להיות מודל לבחירה באושר".

אומרים שאנשים לא זוכרים מילים, אלא את מה שהרגישו. האם את זוכרת את תחושות ילדותך?

"אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי הם של אמא שלי ושלי צועדות יחד בבוקר גשום אל הגן שלי. הייתי בת שלוש, צעדנו יחד ברחוב ללא מדרכה, צמודות צמודות לצד הדרך. הטיפות ירדו בלי הרף ומכוניות שחלפו ברחוב השפריצו עלינו מפלי מים קטנים כממטרה. ואנחנו שתינו, יד ביד, מדלגות בין הטיפות, אוחזות במטריה אחת מעל לראשנו ואת השנייה מפנות כלפי המכוניות החולפות ומפלי המים וצוחקות. צוחקות עד שהבטן מתכווצת. אמא שלי צוחקת משמחה מכל הלב ואני מסתכלת עליה ורואה אמא מאושרת".

החיים, בסופו של דבר, אינם ירח דבש. ישנם גם קשיים.

"אכן, ראיתי את אמא שלי גם בהתמודדות עם אתגרים. עם בעל הלום קרב, עם אתגרים כלכליים. ראיתי את אמא שלי מאבדת את אבא שלה ומתאבלת עליו ביגון. החיים לא דבש ולא סוכריות עבור אף אחד. ויחד עם זאת, ראיתי אמא שבוחרת בשמחה. שבוחרת להיות מאושרת. שעובדת בלהיות מאושרת ולעשות אחרים סביבה מאושרים. אני מאמינה באמת ובתמים, שמודל לחיקוי הוא הכוח המעצב הגדול ביותר. לכן, אם אגלוש לרגע לתחום עיסוקי, בעמותה אנחנו בוחרים את הצוות שלנו בקפידה. אין זה חשוב אם המודל האימהי שלך היא של אשת עסקים מצליחה המניפה את דגל ההגשמה העצמית או של אם לשבעה ילדים שמאמינה בהקמת משפחה גדולה וטיפוחה. העיקר שיהיה במודל בחירה באושר ושמחה. לא קורבנות ומסכנות. לא כעס ומירמור על מה שלא עבד לי בחיים. בחירה בשמחה, באופטימי, בחירה ב"יש".

 למה כוונתך באומרך ראיית ה"יש"?

"גם בעבודה עם בני הנוער בתכנית החינוכית שלנו "הכוכבים של שניר", אנחנו מלמדים אותם הכרת תודה וראיית ה"יש". אנחנו מראים להם שכל אדם נולד עם סט קלפים ביד. לא כולם טובים. חלקם אפילו ממש רעים. אבל בכל רגע נתון, יש לנו הבחירה לעשות איתם משהו טוב. להיות שמחים בקלפים שקיבלנו וללמד את עצמנו להוציא מהם את המקסימום שאפשר. והמקסימום זה השמיים. בחרנו לקיים את התכנית החינוכית שלנו בקרב בני נוער, כי בגיל העשרה נטרפים הקלפים מחדש. יש כמעט הזדמנות של קסם להשפיע על חייהם בדמויות נוספות שיהוו עבורם מודל לחיקוי מעורר השראה. בגיל ההתבגרות, מורדים בני הנוער בכל מה שלמדו. המרד הזה חשוב, כי ממנו צומחת דמותם הייחודית. עבורנו בשניר, המרד הזה הוא הזדמנות פז לפקוח להם את העיניים לעולם אחר. ג'יימס בולדווין אמר, שילדים אף פעם לא הצטיינו בקשב להוריהם, אבל אף פעם הם לא הפסיקו לחקות אותם". אולי אם נזכור את המשפט הזה בכל צומת של בחירה, בין תסכול לקבלה ובין כעס לאהבה, נלמד את ילדנו שיעור חשוב על בחירת המשקפיים הנכונות לחיים ואנחנו, כהורים, כנשים וכאמהות נהיה מאושרות הרבה יותר".

צילום: fotolia

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


Warning: Parameter 1 to W3_Plugin_TotalCache::ob_callback() expected to be a reference, value given in /home/awapp/public_html/wp-includes/functions.php on line 3408