מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

האם התווית תציל מהשמנה עקבית?

מדבקות ירוקות, מדבקות אדומות; מה זה אומר והאם זה עשוי לסייע לצמצום המגפה של המאה ה-21' – מגפת ההשמנה; רויטל אדמוני, מחברת תכנית הלימודים לחינוך תזונתי, קובעת שלא

מאת יאיר אברהם

רויטל אדמוני, מחברת תכנית הלימודים לחינוך תזונתי "אוכלים בריא -דרך החושים" בעבור משרד החינוך, יש דעה מוצקה על הליך ההשמנה, שעל-פי כל המחקרים מצביע כי מדובר בהליל עולמי שאף זכה לכינוי "המגפה של המאה ה-21". בריאיון לעיתון השבוע בנתניה, מרחיבה רויטל אדמוני על מהפכת סימון המזון. האם מהלך זה עשוי לסייע?

מדבקות אדומות, מדבקות ירוקות, נתרן בכמות גבוהה, סוכר ושומן רווי- החל מיומה הראשון של השנה האזרחית החדשה נכנסו לתוקף אותן התקנות המחייבות את הדבקת המדבקות האדומות על מוצרים עתירים ברכיבי מזון לא בריאים, בהתאם לקריטריונים מוגדרים שנקבעו מראש בחוק.

באדיבות pexels

האם לטעמך שיטת המדבקות והתגייסותן של חברות המזון למהלך עשויה לסייע?

"בעוד שרובנו מהללים את היוזמה החדשה וחולקים לה שבחים, אני דווקא רואה את העניין באור אחר לגמרי. אדייק, היוזמה כשלעצמה, כמו כל יוזמה, מבורכת, אך התפיסה הרווחת שהיא תציל אותנו מהנזקים המחפירים של מגפת ההשמנה אינה הולמת את המציאות בשטח כלל וכלל- זהו רק עניין של זמן עד שנבין שהתבדינו ועבדנו על עצמנו בלבד".

זו התייחסות שונה לגמרי למהלך שרבים רואים בו תרומה מכרעת למלחמה בהשמנת יתר.

"אז מדוע אני, שרואה את עבודת החינוך התזונתי כשליחות וכמהות מטילה ספק כה גדול באימפקט הצפוי למהלך המדובר?  מדוע אני ושורה ארוכה של פרופסורים לתחומי התזונה השונים עדיין לא מסופקים מהאופן בו ממותגים הנהלים החדשים?  קודם כל, ההגדרה. בעוד רובנו ממהרים לראות את החוק החדש כפתרון, אני מתעקשת ואומרת שבתזונה אין פתרון קסם. כדי להגיע ליעדים המבוקשים ולתמרן בהם בהצלחה לאורך זמן, יש צורך בתהליך לא קצר של חינוך, התוודעות ולמידה עצמית.  צעד אחד לא נקרא תהליך. ולמרות השאיפה שבצעד השני ובשלישי התואר כבר יהיה לגמרי מוצדק, לא, גם אז אין מדובר בתהליך שלם ומושלם".

האם לא די בכך שהמדבקות החדשות מציגות אזהרות?  

"המדבקות החדשות אמנם מציגות בפנינו אזהרות ברורות התופסות את מוקד הפוקוס בעת בחינת עטיפת המוצר, אך האם די בכך כדי לחולל שינוי? ובכן, לא. רובנו ככולנו לא המומים מהימצאות רכיבים לא מזינים במינונים די גבוהים במוצרים המוכרים, ובכל זאת עדיין לא חדלנו ולא נחדל מלקנות אותם. השינוי חייב אם כן, להיות בראש ובראשונה תפיסתי. מבלי להעמיק ולהבין את ההשלכות ההרסניות והמסוכנות של צריכת המוצרים הללו ובניית יסודות מוטיבציה ורצון איתנים, אין החשיפה לנתונים העגומים שווה דבר".

מה, לטעמך, עשוי באמת לסייע לתהליך?

"כפי שפרסם פרופסור קלאוס ג 'גרונרט בדוח היועץ המדעי של   FLABEL (הפרויקט המתמחה בסימון תזונתי של EFUIC  – המועצה האירופאית למידע על מזון). המוטיבציה והידע המעמיק הם המפתח האמיתי לשינוי. הנתונים אומנם מספקים שקיפות, אך אינם מספקים אלטרנטיבה. כאשר הצרכן הולך לקניות (בייחוד אם הוא צעיר), בנוסף לכך שלא תמיד דוגל ביצירתיות ובפתיחות לשינויים, הוא אינו מודע למשמעויות של הנתונים עמם מתעמת. כאשר ההבנה לא גדולה דיו, שיקולים כמו מחיר, מיתוג ובעיקר הרגליו יכריעו בבחירת המוצרים הנרכשים והוא ימצא עצמו חוזר שוב ושוב על אותה הפעולה למרות הידיעה שאין המוצר בריא לו. יתרה מזאת, צרכן עם רצון עז אך ללא הבנה מספקת ינסה לחפש אלטרנטיבות לאותם המוצרים שנהג לרכוש, אך כנראה ללא הצלחה. כשיתייאש, במוקדם או במאוחר, ממש לא יעניינו אותו הסימונים".

האם הסימונים במדבקות עלולים ליצור דווקא אפקט הפוך?

"מגוון אדיר של מוצרים קוטלגו כמסוכנים באמצעות המדבקות האדומות. כאשר הצרכן רואה מדבקה על כל מוצר שני, הוא נעשה אדיש אליהן יותר, די מובנת מאליה הפסיכולוגיה שמאחורי זה. הסימונים אינם מדורגים, עבור כל ערך שחורג מהרף שנקבע בחוק  הסימון זהה לחלוטין- 500 מ"ג נתרן ב-100 גרם מזון מוצק או 3000 מ"ג יזכו לאותו הסימון בדיוק. כפי שכבר נצפה, הצרכן מודע לכך שההבחנה נשגבת מבינתו, או לפחות מהידע העומד לרשותו, ומקווה בעת הצריכה שמדובר ב-500 מ"ג בלבד, מינון שנשמע לו סביר ביותר לעומת כמות עצומה של 3000 מ"ג נתרן".

את דבריך את מבססת על מחקרים רבים. תני עוד דוגמא?

 "פרופסור אמנדה דלי לתזונה וחברת צוותי מחקר מובילים, מפרסמת גם היא באופן נשנה את טענותיה בעניין בעיתיות הסימון. לדבריה, חשוב לטפל בסימון עצמו גם כן על מנת למקסם את הצלחותיו. על ידי הפיכתו לדומיננטי יותר, מדורג וכן להוסיף לצידו הקבלה של משך הזמן הדרוש לשריפת הקלוריות שמכיל המוצר, בריצה או הליכה, ניתן להתקדם צעד נוסף בהליך הייעול שלו. כמו כן, חשוב לקחת בחשבון שמדובר באקט בעל השלכות רבות משקל , והיצרנים הגדולים בשוק יעשו הכל כדי לזכות במדבקות הירוקות הנחשקות (או לפחות כדי לא לקבל סימון אדום זועק). מי מבטיח לנו שכדי להשיג את המטרה הם לא יחליפו את הסוכר הלבן בסכרין או סכרזית כך ש"יעמדו בתקן"? או את השומן הרווי בשמנים צמחיים כמו שמן דקל, שמן סויה ושמן חמניות אשר מזיקים הרבה יותר? עם אפשרות בחוק להוסיף מילים מבלבלות בעלות הגדרות מסועפות כמו "נטול" ו"דל"  ,פריווילגיה לא לסמן מוצרים בעלי שטח פנים קטן מ-25 סמ"ר לעטיפה  או מארזים גדולים, וחוסר אזכור לפקטורים בריאותיים לא פחות רלוונטיים כמו חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרים סינתטיים ומספרי ה-E  למיניהם  – הסימון התזונתי הוא רק חלק מזערי מפתרון הבעיה הגדולה הניצבת בפנינו".

אז מהו הפתרון הנכון בעיניך?

"הבעיה והפתרון טמונים שניהם במילה אחת (לא, לא סימון ולא מדבקות)- חינוך! הדור הצעיר במיוחד, לוקה בחוסר מודעות תזונתית הגורמת לנו להתברג במקום השני בעולם בקטגוריית השמנת יתר. חינוך מקיף ויסודי, אפילו עוד מגיל הינקות, הוא הבסיס למהלך הרחב בו נוכל לפתור את הבעיה הניצבת בפנינו. חשפו את הילדים לערכים התזונתיים השונים והמשמעויות שלהם, בשלו איתם מזון בריא, טעמו אותו יחדיו וערכו שיח משפחתי מלווה, נסו בכל יום מוצר בריא אחר והיו אתם, ההורים, חלוצים בעיני ילדיכם. אז נכון, תזונה בריאה היא אינה תהליך פשוט, אך כמו כל תהליך, עם ידע וניסיון, ההתקדמות וההצלחות תהיינה בלתי נמנעות".

קרדיט תמונה ראשית: באדיבות iStock

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *