מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

מות גיבורים / סיון ישראל דרי

אמיר

מדינה שלמה הייתה באבל ביום ראשון האחרון, עם הודעת בית החולים רמב"ם בחיפה על מותו בטרם עת של אמיר פרישר גוטמן. הרשת התמלאה בפוסטים ותגובות, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה הקרינו סרטונים של פרישר גוטמן לאורך השנים, הקדישו לו שעות שידור.

אין ספק שמדובר במקרה טראגי. בחגיגות השנה ל-"יום ההולדת החדש שלי", פרישר גוטמן מת בטביעה בעת שהציל את אחייניתו. זהו סיפור על גיבור. סיפור על גורל אכזרי וקשה.

לאחר מותו של אדם, נותרים בדרך כלל בני המשפחה וחפציו החומריים. מעטים האנשים שמותירים אחריהם מורשת. אמיר פרישת גוטמן הוא מאותם הבודדים. לא זכור לי מתי מותו של איש בידור הסעיר באופן כזה את המדינה. הכאב, האמפתיה, הרגש היהודי שהפגינו אנשים שכלל לא הכירו את אמיר – הופכים את הסיפור הטראגי הזה לנדיר, כזה שעוד ידובר בו.

אין ספק שסיפור כשל אמיר עוד לא היה. אבל זה לא רק החזרה ההיא לחיים אחרי הגילוי שמחלת הסרטן איננה מכוננת בגופן, מאחורי אמיר פרישר גוטמן מסתתרת אישיות מיוחדת. מדובר באדם אמיץ, שלא חשש לצאת מהארון לפני עשור ובהמשך להינשא לבחיר ליבו, כשזה עוד לא ממש היה מקובל במחוזותינו, אדם שתיעד את מחלתו שלא הייתה, שבחר כל יום בחיים, שאהב אהבת נפש את בן זוגו וילדם המשותף.

לא הכרתי את אמיר לפני מותו, מלבד תקופת הערצה קצרה בהיותו בלהקת היי פייב, ותחושת שמחה כשהתפרסם שאינו חולה במחלה. בימים האחרונים קראתי בשקיקה כל פיסת מידע שקשורה אליו, וסיפורו נחרט בליבי. לאחר שקיבל את חייו במתנה החל פרישר גוטמן להרצות. "על החיים ועל המוות" קרא להרצאה בה הסביר שצריך לנצל כל רגע בחיים, שאסור לקחת שום דבר כמובן מאליו. היום הדברים מקבלים משמעות אחרת, מצמררת.

אני מצרפת קטע מתוך עמוד הפייסבוק של אמיר, מתוך סדרת ההרצאות שהעביר:

״אז מה למדתי מכל הסיפור הזה?, זו השאלה הקבועה השנייה אחרי איך אתה מרגיש/מה שלומך? ששאל אותי כל אדם אשר פגש אותי בחודשים האחרונים מאז חזרתי לחיים שהתהפכו עלי פעמיים, בתקופה של שלושה וחצי חודשים של שיכרון חושים מהצד הממש לא נעים של החיים. את כל מה שלמדתי, כל התהיות, את כל המסקנות וגם את השאלות שנותרו פתוחות נשבעתי להעביר הלאה. אלוהים והיקום החליטו להשאיר אותי כאן בכדי שאולי אוכל למנוע מכם להגיע לשם. ישנם הרבה דרכים לספר את סיפורי, בואו לשמוע אותו הכי קרוב שאפשר.

אז מה למדתי מכל הסיפור הזה, ובעיקר איך זה יכול לגרום לחייכם להיות מוצלחים יותר ובריאים יותר, ואיך למצוא בכם את הכוח לנצח את הרגעים הקשים ביותר של החיים.

אשמח שתבואו לחגוג איתי את יום הולדתי מחדש (:".

*****

בשבועות האחרונים סערו הרוחות כשנודע שהמדינה שלנו רוצה למנוע מזוגות חד מיניים לאמץ ילדים רק כי הם בחרו בדרך חיים שונה מהכלל. אמיר פרישר גוטמן השמיע את קולו, נכח בהפגנה הגדולה ביום חמישי שעבר מול קריית הממשלה.

אמיר פרישר גוטמן, שהיה נשוי באושר לינאי, שיחד גידלו את בנם רוי באהבה אין קץ, שבמותו הציל את חייה של אחייניתו – הוכיח אהבת הורה מה היא. הוא כנראה היה אב טוב יותר מהרבה מאוד אבות סטרייטים. מדינת ישראל צריכה לאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים, וראוי שהחוק הזה יקרא על שמו של אמיר פרישר גוטמן. הסובלנות וקבלת האחר, ערכים אותם אנחנו רוצים להעביר לילדינו – מתחילים קודם כל אצלנו. וראוי שלכולנו, ללא קשר לנטייתנו המינית, תהיה האפשרות להקנות לילדים שלנו את הערכים הללו.

טקס האשכבה נערך ביום ג' בתיאטרון הבימה שם הוצב ארונו. אלפים הגיעו להיפרד לבושים לבן בהתאם לרצונו של אמיר. הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי "מנוחת עולם" בנתניה. יהי זכרו ברוך.

 

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים