מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

תו המשווה

שם הכתב: ישי פלדמן

כהן: "מבחינה חברתית אני שואפת שנגיע למצב שכל אותן אוכלוסיות יהיו כשוות בחברה וכשיראו מישהו בעל מגבלה מנגן או עושה כל דבר אחר, שזה לא יעורר פליאה כלל". עופרה כהן הבינה די מזמן שבעיני המוזיקה – כולם שווים. כעת היא מוליכה פרויקט המשלב אוכלוסיות מיוחדות בלימודי מוזיקה ברחבי הארץ ומקווה להפעיל אותו בשנה הקרובה גם בנתניה

34

את ההשראה לפעילויותיה המשמעותיות המחברות בין תחום המוזיקה ליזמות חברתית, קיבלה עופרה כהן לפני כעשרים שנה. אז, כשנולד בנה השלישי עם היפוטוניה המאופיינת בחולשה בשרירים, היא זיהתה מיד את האתגר ועשתה ככל שיכלה כדי שלבנה לא תהיה מגבלה מוטורית כשיתבגר.

לאחר שהצליחה, היא נדרה לעזור גם לילדים אחרים הסובלים ממגבלה כלשהיא. לאורך השנים מאז, היא עובדת עם אוכלוסיות מיוחדות של נערים ונערות, המתמודדים עם מגוון מוגבלויות. ביחד, הם מגיעים להישגים נהדרים תוך שהיא עושה שימוש לשם כך בכלי בו היא מתמחה – מוזיקה.

"החלטתי שאת אותם נערים ונערות, הסובלים ממגבלה מסוימת ורוצים ללמוד מוזיקה, חייבים לשלב בקונסרבטוריון" מספרת עופרה, "זה המקום בו מלמדים מוזיקה ואין סיבה שהם לא ילמדו שם גם כן. לאורך השנים יותר ויותר ערים הצטרפו למיזם, כשבשנה האחרונה השתלבו נערים ונערות בעלי מוגבלויות בשמונה ערים ברחבי הארץ. בשנה הקרובה צפויות להצטרף גם רמת השרון ונתניה. אנחנו במגעים מתקדמים עם העיר נתניה, ולימודי מוזיקה עבור אוכלוסיות מיוחדות אמורים להתקיים בה בקרוב".

איך העלית את הרעיון לעשות שימוש במוזיקה כדי לשלב אוכלוסיות מיוחדות בחברה?

"במשך הרבה שנים עסקתי בהוראת מוזיקה והדרכתי בנושא בכל הארץ. אחרי לידת הילד השלישי, שנולד כפג וסבל מהיפוטוניה, התחלתי לעשות הכול כדי לחזק את היכולות המוטוריות שלו. בזכות טיפולים בהידרותרפיה ופיזיותרפיה, ובעזרת הרבה התעמלות, היכולות המוטוריות שלו היום תקינות לחלוטין. קיימים המון ילדים שנולדים עם מגוון בעיות והורים שמתקשים להתמודד, ולאחר מה שקרה אצלנו, נדרתי שאעזור לאחרים. זה מה שאני עושה עד היום, בעיקר בעזרת המוזיקה. הבנתי שאם אפשר לחולל שינוי, ולו הקטן ביותר, ושאם קידמת איזה שהוא נער, זה דבר מדהים עבורו ועבור ההורים".

38

למה המוזיקה אפקטיבית כל כך בנושא הזה?

"המוזיקה היא כלי תקשורת מדהים בין אנשים. גם אם לא מדברים או לא יוצרים קשר עין, היא עדיין מסייעת לתקשר. לכן זה כלי נהדר בעיניי לחולל שינוי אצל אנשים עם מוגבלויות. בנוסף, יש המון אנשים שהמוזיקה מסייעת להם בכל נושא המוטוריקה, העדינה והגסה, משום שהם לומדים לנגן על כלי. אנחנו מלמדים לרוב בקבוצות, מכיוון שאני מאמינה שלקבוצה יש כוח. כך, גם אם ישנם הרבה אלמנטים שלא מגיעים לידי ביטוי בחיי היום יום של אותן אוכלוסיות, וגם אם ישנם קשיים, המוזיקה מאפשרת להן להתגבר עליהם ולבטא צדדים שונים. במחקרים רבים מופיעות עדויות שהמוזיקה היא כלי שמסייע ומייצר תקשורת בין אוכלוסיות מיוחדות לבין עצמן וכן עם החברה כולה, ואנחנו רואים את זה בפועל כל הזמן".

איך מתבצעות הפעילויות בפועל?

"המפגשים מתקיימים בפעם בשבוע כמו בכל חוג, אך מעבר לזה אנחנו מקיימים הרבה הופעות. בכל חודש יש איזו שהיא הופעה של הנערים והנערות, ואנחנו כל הזמן נמצאים בעשייה. השבוע למשל, הופענו במסגרת ערב שארגן מועדון 'עדיף'. מדובר במועדון צרכנות שהוקם כדי לשפר את איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות, ושמעניק הטבות למוצרים ושירותים שונים. במהלך הערב הופיע 'הרכב מנצח', בו מנגנים נערים ונערות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, אנחנו מקיימים שיתופי פעולה עם אמנים שונים, ויוצאים להופיע גם בחו"ל".

מהן התגובות שאת מקבלת מההורים והנערים?

"הם מאושרים להגיע וללמוד מוזיקה. הם אוהבים את זה ושמחים מאוד לעשות את זה. ההורים מספרים שהם מחכים לזה כל השבוע. ההורים עצמם גם הם מוזמנים לשיעורים ויכולים לצפות בילדיהם מנגנים. בעיניי זה חלק מתהליך הקבלה של הילדים, מהנראות שלהם ואיך שהחברה מקבלת אותם. זאת הזדמנות מצוינת עבור ההורים לראות את הילדים שלהם מחוץ לבית ובסביבה אחרת ממה שהם רגילים. זאת חלק מהמטרה בפרויקט. אותן אוכלוסיות לא נחשפות הרבה בחברה וזאת ההזדמנות לחשוף ולשלב אותם. כי עם כל הקשיים שהם חווים, יש גם הרבה דברים יפים שהם יכולים להראות".

מעבר לקבוצות הלימוד האלה, את גם מכשירה מורים למוזיקה בתחום. איך זה עובד?

"אני לוקחת מתוך הקונסרבטוריון אנשים שמעוניינים ללמד, והם מקבלים הכשרה עבור לימוד מוזיקה לאוכלוסיות מיוחדות. הם מקבלים כלים לשם כך ואני מלווה אותם גם בהמשך כשהם מקבלים קבוצות לימוד. אני מלדמת בשלושה מוקדים כרגע בארץ, ובשאר המקומות מלמדים מורים אחרים שהוכשרו לכך".

במה שונה מבחינה טכנית לימוד מוזיקה עבור אוכלוסיות מיוחדות?

"ישנם סוגים שונים של מגבלות. אם אלה מגבלות קוגניטיביות או מוטוריות. בהתאם לסוג המגבלה אנחנו מלמדים. לעיתים התהליך הוא יותר איטי, אך זה קשור לקליטה של התלמידים. עוד שוני שיכול להיות למשל, הוא שלא תמיד מלמדים עם תווים. אך באופן כללי הם לומדים אותו הדבר ובצורה הדרגתית לפי הקצב שמתאים להם. יש כאלה שמגיעים לרמות גבוהות מאוד, כמו למשל רועי גינת מנתניה. יש לרועי מספר מגבלות, ובין היתר הוא איבד את ראייתו. הוא מעולם לא למד הרמוניה או מוזיקה בצורה מסודרת, אך למרות כל אלה, ברגע שהוא שם את הידיים על המקלדת, הוא מנגן כל יצירה שיבקשו ממנו ועושה דברים מדהימים".

 מעבר לפרויקט הנוכחי, מהו החזון אליו את שואפת?

"אני רוצה שיוקמו עוד קבוצות לימוד לאוכלוסיות מיוחדות בעוד מקומות בארץ ובעולם בהם לומדים מוזיקה. אני חושבת שכולם צריכים לפתוח את שעריהם בפני כל האוכלוסיות. אני רואה חזון אופטימי מבחינה חברתית ושואפת שנגיע למצב שכל אותן אוכלוסיות יהיו כשוות בחברה וכשיראו מישהו בעל מגבלה מסוימת מנגן או עושה כל דבר אחר, שזה לא יעורר פליאה כלל. אני מקווה שנלמד להסתכל בכל אחד יותר על העוצמות שלו ופחות על המגבלות. אני מאמינה שהחברה שלנו תדע לקבל כל אדם ומרגישה שהתהליך הזה התחיל. בכל יום אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות להיות חלק מהתהליך הזה".

 

צילום ירדנה וחוויאר וסר

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *