מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

שמים ברקס לאלימות

באמצעות שיירת אופנועים מרשימה שיצאה מגלילות והגיעה עד לכיכר העצמאות בנתניה, הביעו מאות אנשים את מחאתם נגד האלימות בחברה בכלל ונגד נשים בפרט. מיכאל כהן, תושב נתניה ומיוזמי הפרויקט, מספר על הרעיון שמאחורי

מאת ישי פלדמן

את הרעיון למפגן האופנוענים שהתחולל בכביש החוף ביום שישי האחרון, הגה מיכאל כהן בדרך חזרה מאילת. כששמע ברכבו את מהדורת החדשות שבישרה על הרצח המזעזע של מיכל סלע בידי בעלה בתחילת החודש. נפשו של מיכאל לא נתנה לו שקט. ביחד עם שניים מחבריו, מיטל בנאי ובר פלח, ארגנו השלושה בתוך שלושה שבועות בלבד את פרויקט 'רוכבים נגד האלימות', בו יצאו כ-500 אופנוענים רכובים מסינמה סיטי גלילות ועד כיכר העצמאות בנתניה.

לבושים בחולצות, ומאובזרים במדבקות ודגלים, קראו כולם לצאת כנגד האלימות בחברה שלנו.

"אני לא אוהב לקרוא לעצמי פעיל חברתי" מספר מיכאל, נשוי פלוס שניים וצלם במקצועו. "אני חושב שאני יותר אימפולסיבי חברתי. רק כשהבטן מתהפכת לי ואני לא מצליח לישון בלילה, אני קם ועושה מעשה. כששמעתי בחדשות על הרצח הנורא של מיכל סלע, אם לתינוקת בת שמונה חודשים, זה לא איפשר לי להישאר אדיש".

איך התגלגל הרעיון למפגן?

"שמעתי על הרצח כשהייתי בדרך חזרה מאילת. כשחשבתי איך אם לילדה בת שמונה חודשים פשוט נרצחה בידי בעלה, רציתי לעשות משהו בעניין. זה ללא ספק היה הטריגר לכל המפגן. במהלך חמש השעות שנסענו חזרה מאילת, התחלתי לגבש תכנית. יש לי חברה בשם מיטל בנאי, שביחד איתה אני עושה את כל היוזמות החברתיות, וגם הפעם שיתפנו פעולה בעניין".

איך עלה הרעיון לחבר למחאה מאות רוכבי אופנועים?

"יש לי חבר בשם בר פלח. כשהגעתי לנתניה אחרי הנסיעה, דיברתי איתו בטלפון וסיפרתי לו על הנסיעה חזרה מאילת ועד כמה מטריד אותי נושא האלימות. בר אוהב אופנועים כמוני. בדיוק כשדיברתי איתו הוא היה על האופנוע. אחרי שסיפרתי לו, הוא אמר שאנחנו גברים אמיתיים, כי אנחנו לא נוהגים באלימות ובוודאי שלא כלפי הנשים שלנו, וזרק את המשפט 'גבר אמיתי לא מרים ידיים'. מכאן הגיע הרעיון לאופנועים".

איך זה מקושר למשפט?

"הרעיון היה לגייס את קהילת האופנוענים שלנו. אלה גברים שנראים קשוחים, רוכבים על הארלי דיווידסון, מזוקנים, חזקים וכו', אבל בפועל הם אנשים שמתייחסים לנשים שלהם בעדינות ובמלוא הכבוד. דווקא הגברים האלה הם שצריכים לצאת מול האלימות ולהוקיע אותה מהחברה שלנו, ובמיוחד האלימות נגד נשים".

ניתן לומר, שמפגן המחאה התמקד באלימות כנגד נשים?

"מפגן המחאה היה נגד כל סוגי האלימות, על כל צורותיה וגווניה ובכל המגזרים בחברה. אני מודה שהטריגר מבחינתי היה אלימות נגד נשים. הסיבה לכך היא, שאי אפשר להשוות בכמויות המקרים של אלימות נגד גברים אל מול אלימות נגד נשים. יש הרבה יותר נשים מוכות ונשים שנאנסות. אך כמובן שאנחנו נגד אלימות מכל סוג, בין אם היא מופנית לגברים או לנשים, ובין אם היא פיזית או מילולית".

מפגן המחאה המרשים אורגן בתוך כשלושה שבועות. איך עשיתם זאת?

"אחרי שהתחלנו להריץ את הרעיון, ניגשנו למשטרה, לעיריית נתניה ורתמנו אנשים שיכולים לעזור לנו בארגון של המפגן. לאן שפנינו, קיבלו אותנו ופתחו בפנינו את כל הדלתות. בין אם במשטרה ובין אם האנשים בעירייה. קיבלנו חיבוק מטורף ותמיכה מלאה. הוצאנו אישורים בזמן קצר ואף נפגשתי עם ראש העיר מרים פיירברג-איכר, שמאוד תמכה ברעיון. היא האצילה את כל הסמכויות הנדרשות וכולם נרתמו לעזור".

תכננתם שיגיעו 200 אופנוענים, ובפועל גמעט ושילשתם את המספר.

"אכן, בתחילה תכננו שיהיו כמאתיים רוכבים, אך מהר מאוד ראינו את ההיענות הגדולה. הגענו למעל 500 רוכבים במפגן שיצאו מסינמה סיטי גלילות ועד כיכר העצמאות בנתניה. קהילת האופנוענים נרתמה לעניין. יחד איתם ועוד הרבה אנשים טובים שעזרו לנו לייצר חולצות, מדבקות ודגלים שקוראים נגד האלימות, יצרנו את המפגן. כשהגענו לכיכר העצמאות, דיברו לקהל שהגיע מספר אנשים ואני ביניהם. את המפגן בכיכר הנחה גיל ריבה. לאון רוזנברג, שאצלו התארחנו בתכנית הבוקר, התנדב להופיע עם הלהקה שאיתה הוא מנגן. בנוסף סגרנו את המפגן בסושיאל בר שאירח אותנו, וביחד עם אוכל ובירה, קראנו אנחנו, עם עוד מאות אנשים, להפסיק את האלימות".

מפגן המחאה זכה לחיבוק מהתקשורת. איך הגיב הציבור עצמו?

"היו תגובות מדהימות. אנשים התרשמו מהפרויקט שהקמנו ומכמות המשתתפים. אני חושב שזה היה מפגן פתיחה מרשים לשורה של כאלה, שצריכים להמשיך ולקרוא להפסיק את האלימות בחברה שלנו".

מה קיווית להשיג במפגן בו המסר היה חד וקולע?

"אני חושב שהדבר העיקרי והמסר המרכזי הוא לעורר את האנשים, להעלות את המודעות לאלימות בחברה שלנו ולייצר אווירה אחרת. יש הרבה אנשים שמכירים את נושא האלימות רק דרך החדשות. היא נמצאת סביבנו בכל מקום וצריך להפסיק אותה. רצינו לייצר איזה שהוא וייב לפני כניסת השבת, כך שכל אחד ילך לביתו, למשפחה שלו, עם תובנות לגבי מהי אלימות. אם הצלחנו לגרום לגבר אחד או שניים אלימים להבין מה הם עושים לנשים שלהם, או שהצלחנו לגרום לאישה הסובלת מאלימות בבית להבין שהיא לא לבד ולהרגיש ביטחון לצאת מהמעגל הזה, לדבר ולהתלונן, אז כבר עשינו משהו. אבל אני חושב שהמטרה היא יותר עמוקה מזה בלבד".

למה אתה מתכוון?

"אצלנו בחברה, לא כל כך יודעים עדיין להכיל את האלימות נגד נשים. זה נכון שאנחנו מנסים לעזור לנשים שסובלות מאלימות, אך כל עוד אנחנו משתמשים במונחים כמו 'מעון לנשים מוכות' או 'מקלט לנשים מוכות', אז יש כאן בעיה. אם אישה מרגישה מאוימת, היא לא צריכה ללכת למקלט, ולא כך צריך לשמור עליהן, מכיוון שגבר שמכה וכל אדם שמכה, צריך להיענש".

איך אתה חושב להמשיך את הקו הזה?

"אנחנו רוצים לעשות עוד הרבה פרויקטים כאלה שיצאו נגד האלימות, אך צריך לחשוב איך. אני חושב שהמסר בפעם הזאת עבר בצורה ברורה, וצריך להמשיך ולפעול בעניין עם רעיונות חדשים".   

צילום ארז כרמל

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *