מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

שבת שלום

פרשת משפטים הפותחת ב "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א,א) יכולה לתת לקורא אותה, תחושה, שלפניו ספר חוקים ומשפטים. אחרי קבלת עשרת הדיברות מפרט הקב"ה בפני עמו את כלל פרטי הדינים הנגזרים בדרך כזו או אחרת מעשרת הדיברות.

המדרש בשמות רבה אף מחזק תחושה זו באומרו : "כל התורה כולה תלויה במשפט, לכן נתן הקדוש ברוך הוא דינין אחר עשרת הדברות". והרמב"ן אף מרחיב ואומר כי בפרשת משפטים התורה מציבה לנו גדרות ושמירות על מנת שלא נעבור על המצוות בעשרת הדיברות וכך תשמר החברה כולה מלהדרדר ולהתרסק. ניתן לומר כי זהו הסבר המניח את הדעת.

ובכל זאת נשאל, אם אכן הפרשה מהווה מערכת משפט, ספר חוקים, דינים ותקנות אזי למה התורה בוחרת להתחיל דווקא בעבד עברי :"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי". ובכלל אם נעיין בעומקם של המצוות נגלה שרובם ככולם עוסקים בכלל בצד הסוציולוגי של החיים אשר עבד עברי הוא הביטוי המובהק ביותר לכך.

וננסה להשיב על כך דרך מצוות השבת. בציווי השבת בעשרת הדיברות נאמר: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַה' אֱלֹקיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (כ', ז-י) – בציווי הזה יש דגש על מעשה בראשית וכן יש התייחסות לזכירה ולקדושה. ואילו בפרשתנו נאמר, "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת–לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר" (כ"ג,י"ב) – התורה מדגישה את עניין המנוחה. אי עשיית עבודה אך לא רק זה. היא גם מבקשת לומר ולדרוש, שלא רק אתה צריך לנח אלא גם שורך וחמורך, והמעמדות הנמוכים בחברה. כולם שווים בנוגע לשבת. חברה תקינה הינה חברה שדואגת שכולם ינוחו. שלא יהיו מעמדות ביום המנוחה. יש לשבת ערך סוציאלי. אך יותר מכך, מרתק לפגוש את מצוות השבת שוב בתחילת פרשת "ויקהל". משה מקהיל את כל עדת בנ"י "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם" ומהם הדברים ? שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'…" (ל"ה, א-ב).

שואל השפת אמת מה עניין שבת לויקהל ? למה היה צורך להקהיל את העם לשם ציווי מצוות השבת וכל שכן אם כבר נצטוו עליה ? אלא שמצוות השבת בויקהל נאמרת אחרי חטא העגל שע"פ השפת אמת , "ע"י החטא בעגל ניטל מהם האחדות … שנפלו למקום הפירוד והריבוי וזה נתקן ע"י מלאכת המשכן …אך איך יכולין לבוא לזה הוא ע"י השבת שמצוה זו לא נאבד מהם ונתאחדו בשבת בשורש האחדות ולכן הקדים השבת…" ע"פ השפת אמת לשבת יש כוח של אחדות. הרעיון שכולם שווים בשבת יוצר את אחדות. ואותה אחדות מתאפיינת במצוות ויקהל. שצריך את כולם. שאין שלם אם לא כולם נמצאים. כשאני מבין שאני חלק ממשהו גדול ואני לא עומד לבד זה מחזק ומחדד את הביחד שלנו.

אותו רעיון מובא גם פרשת שקלים אותה נציין השבת ובה קוראים על מצוות מחצית השקל : "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל', י"ג). מחצית השקל היה מעין מס, שכל יהודי, בתקופת המשכן והמקדש, היה צריך לשלם פעם בשנה עבור קורבנות הציבור של אותה שנה. ולא בכדי נקבע להביא מחצית השקל ולא שקל שלם. לומר לנו כי כל אחד מאיתנו הוא חסר את חבריו. את קהילתו. ורק ביחד אנחנו יוצרים את השלם. את השלמות.

ומה עניין שבת לכך? מטרת השבת על פי פרשת משפטים היא חובה חברתית. היא יסוד קיומנו כחברה תקינה והוגנת המאפשרת לכל חבריה שוויון. הקולות שנשמעו בעת האחרונה כמצדדים בסוגיית "חוק המרכולים" נשמעים כעת חלושים וחסרי עמוד שדרה. אין בשבת כפייה דתית חלילה. אין בשבת פגיעה בחופש התנועה וההנאה של אזרחיה יש בה מסד לחברה הרואה , מתחשבת ונותנת מקום לכל אזרחיה. הכיצד ייתכן שבקהילה שמכבדת את חבריה ורואה בהם שווים זה לזה, הנאתו של אחד תבוא על חשבון מנוחתו של האחר ? הכיצד נאפשר ועוד באמצעות חקיקה את היעדרותם מן הבית, מן האחדות המשפחתית את אלה שיצטרכו לעבוד בשם חופש הפעולה. השבת היא ערך עליון לשלמות החברה היא אינה משמשת רק כערך דתי, אמוני.

עמוס עוז שאינו חשוד בדתיותו אמר באחד מנאומיו : "אין סיבה ששבת תהפוך ליום לאומי של שופינג. צריך להשאיר את הקניונים ומרכזי הקניות סגורים, ולחפש אולי יום אחר בשבוע שבו עם ישראל יערוך קניות… שבת שונה משאר ימות השבוע היא המתנה היפה ביותר שתרבות ישראל נתנה לעולם כולו. זהו יום אחד שונה לא רק למנוחה אלא בעיקר להתעלות רוחנית ומשפחתית. אני מקווה שהמתנה הזו תמשיך ללוות אותנו תמיד".

אם כך, יצאה השבת מפרשת משפטים כדי ללמדנו על אמות המידה של חברה תקינה וכל המצוות המוזכרות באותה פרשייה נתונות בתוך הקשר כזה.

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים