מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

צופים אל האופק

בראיון מיוחד לעיתון השבוע בנתניה, מספרת רכזת תנועת הצופים, הדר אסרף, כיצד פעילות התנועה בכלא אופק מעניקה רגעים של תקווה לאסירים הצעירים

מאת ישי פלדמן

כשמדברים על תנועת הצופים, אצל רוב האנשים עולה תמונה תמימה של שבט ילדים שיוצא לפעולה בשכונת מגורים או בטבע. לא רבים מודעים לכך, שהתנועה החברתית, ששמה לה למטרה לפתח את הנוער ולחנך לעשייה בקהילה, מבצעת חלק מהפעילות השוטפת שלה במקומות פחות צפויים. כך למשל, תופתעו אולי לשמוע על שבט הצופים שהוקם בתוך כלא אופק, המאכלס אסירים עד גיל 21.

מי שמשמשת כמדריכה בשבט וכרכזת הפעילות בו, היא הדר אסרף  (27). הדר, שפעילה בצופים עוד מילדות, נעשתה במהלך השנים מדריכה בתנועה, והחלה את עבודתה בכלא אופק לפני כשנה וחצי. לאחרונה, היא וחבריה המדריכים בשבט, קיבלו אף תעודת הצטיינות במסגרת אירוע הצדעה למתנדבי ביטחון פנים.

"השבט בכלא אופק פועל מזה למעלה מעשור" מספרת הדר, "זה לא דבר של מה בכך שמפעילים שבט צופים בתוך כלא. שירות בתי הסוהר הוא גוף נוקשה עם חוקים מאוד ברורים וכללי זהירות מוקפדים. פעילות עם אופי כמו זו של הצופים, היא לא משהו שרואים שם בדרך כלל. הצופים משנים את פני המקום, וכשאנחנו נכנסים לכלא, הגבולות באיזה שהוא אופן נעשים מטושטשים יותר".

איך את מסבירה את זה שהשב"ס מאפשר את הפעילות אם כך?

"באופן כללי, כלא אופק רואה בחזונו להיות מקום שיקומי עבור הנערים שמגיעים אליו. לא תמיד זה מתאפשר בין כל המגבלות הביטחוניות שקיימות שם ולא תמיד זה מצליח. אך הם עושים את המאמצים להיות מקום שיקומי. המחשבה מאחורי הפעילות הצופית, היא ליצור מפגש בין צעירים נורמטיביים לבין הנוער בכלא, כדי לייצר הפריה הדדית לשני הכיוונים".

כמה אנשים יש בצוות שעובד איתך?

"כל הצוות מורכב משלושה מדריכים בוגרים שאני ביניהם, ומשלושה שינשינים שמגיעים להתנדב. אנחנו נמצאים בכלא פעמיים בשבוע בבקרים, ומשתלבים בפעילות בית הספר שמתקיים במסגרת הכלא. אנחנו נכנסים עם הנערים לכיתות במהלך הלימודים שלהם משמונה בבוקר עד שתיים, מלווים אותם במהלך השיעורים שלהם, עוזרים למורות במה שצריך ולעיתים מעבירים שיעורים. פעם בשבוע יש פעולה שאנחנו מעבירים, ובנוסף, אנחנו מעבירים ימי שיא בחגים. בכל יום שיא כזה, יש איזה שהוא הפנינג. הפעולה שאנחנו מעבירים, היא פעולת צופים לכל דבר ועניין, כשמכניסים אביזרים כמו חבלים למשל, שזה משהו חריג בין כתלי הכלא. אך אנחנו מקבלים מהשב"ס אישור וגיבוי לכל אלה".

למה בחרת לעבוד במסגרת כזאת בבית כלא?

"יש המון עניין להיכנס ולעבוד עם אוכלוסייה שאתה לא מכיר. עניין אותי העולם של נוער בסיכון באופן כללי, וכשזה מעניין אותך, אתה רוצה לראות את הקצה של זה. המניע לעבוד בכלא אופק הוא לפגוש ולעבוד עם האוכלוסייה הזאת, ולנסות לשפר ולשקם. יש לי הרבה רצון ללמוד ולהכיר, וחווית החשיפה היא מעניינת מאוד".

איך הרגשת כשנכנסת לעבוד שם? פחדת מזה?

"לא היה לי פחד להיכנס לשם, כי השב"ס יוצר תחושה בטוחה ומנסה לגונן על מי שמגיע לכלא בצורה הכי טובה שיכולה להיות. הם מכינים אותנו בעזרת תדריכים, סיור מקדים וחשיפה. כשאנחנו בכלא, בכל פעילות יש סוהר שנמצא שם איתנו".

אתם יודעים לגבי כל נער שאיתו אתם עובדים, על מה נכלא?

"אנחנו מגיעים ממקום נקי ולא כל כך רוצים לדעת איזה עבירות ביצעו הנערים. החזון בצופים הוא להיות תנועה עבור כולם. לא מגיעים מנקודה שיפוטית ומכירים בזכות של כל אחד לקחת חלק בפעילות. אם נער רוצה הוא יכול לספר למדריך למה הוא נמצא שם, אך אנחנו לא שואלים מיוזמתנו ולא מבצעים תחקיר לפני המפגש. זה מה שמאפשר להפוך את הפעילות לנקייה ולנערים להגיע לידי ביטוי במסגרתה".

יש אלמנט אישי בקשר בין המדריכים לנערים? הם נפתחים בפניכם?

"כן ברור. אנחנו רואים אותם פעמיים בשבוע ונרקם איזה שהוא קשר בין המדריכים לנערים. המפגש הזה הוא חלק מכל הרעיון בפעילות".

אמרת שחלק מהצוות הם שינשינים. מדובר בצעירים לפני שירות צבאי. איך המפגש הזה עבורם?

"הם מגיעים כדי להתנדב במשך יותר משנה בתנועת הצופים, כך שרמת ההתרגשות והרצון שלהם להעניק הם גבוהים. יחד עם זאת, יש המון רתיעה מצידם להתמודד עם הנוער שהם פוגשים ולהיכנס לתוך שערי הכלא. הנוער שהם פוגשים הוא אמנם פחות או יותר בגילם, אך מדבר שפה שונה לגמרי מזו שהם מכירים. למרות זאת, הדרישה מהם והדרישה שלהם מעצמם, היא להיפתח ולא לשפוט. לכן המפגש עבורם הוא מורכב ויכול להיות מאיים. אך לרוב הם מצליחים להתגבר על האתגר ולהתאים את צורת המחשבה למצב הייחודי הזה".

איך מגיבים הנערים בכלא למפגש אתכם?

"הם מאוד אוהבים את הפעילות בצופים. שואלים מתי נגיע שוב, וכשאנחנו שם הם שמחים לראות אותנו. יש להם את הבחירה אם לצאת לפעילות או לא. אנחנו רואים את ההיענות הגבוהה מצדם לעשות את זה. בהרבה מקרים הם כותבים מכתבי תודה למדריכים. בשבילם, זה משהו טוב להיאחז בו בזמנים לא טובים ובין כל הקושי אותו הם חווים בכלא".

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *