מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

"הרגע שבו אתה מבין שתהיה טייס הוא מטורף"

עידן ואלעד

אחרי שלוש שנים סיימו לאחרונה סגן עידן וסגן אלעד את קורס הטיס היוקרתי של צה"ל. לפני שהם נכנסים לתא הטייס כדי להיות חלק ממערך האוויר הצבאי, הם משחזרים את האתגרים, הקשיים, החוויות והפחדים שחוו לאורך כל הקורס

עידן מחייך

את השבועות הנוכחיים, סגן עידן וסגן אלעד, שני מסיימי קורס הטיס הטריים של צה"ל, לא ישכחו. לאחר שסיימו את הקורס היוקרתי והמפרך, וחוו את טקס הסיום המרגש ביחד עם המשפחות, שני החברים הטובים הולכים לשרת ביחד בחיל האוויר לאורך השנים הקרובות, כשהם עדיין לא מעכלים לגמרי את ההישג הגדול והמרשים עליו עמלו בשלוש השנים האחרונות. אז אחרי שהמריאו ונחתו עשרות פעמים, עברו לימודים אקדמאיים ושרדו את אחד הקורסים המאתגרים ביותר, כעת הם נהנים מהתחלה חדשה של התפקיד אותו הם ציפו למלא.

"זאת לא הייתה שאלה מבחינתי האם אני רוצה ללכת קורס מאתגר שכזה" מספר עידן על ההחלטה לנסות ולהתקבל לקורס, "ידעתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי בצבא ואם כבר עושים משהו משמעותי ויש הזדמנות להגיע למיונים לטיס, רציתי לחוות את האתגר הזה".

אז ההחלטה ללכת לקורס טיס היא לא תוצאה של חלום ילדות להיות טייס?

עידן: "לא. זה לא שהחלטתי באיזה שהוא גיל שאני רוצה להיות טייס. אני חושב שעבור רוב האנשים ההגעה לקורס טיס היא משהו שמתגלגל. ידעתי שאני רוצה להתגייס ולשרת כלוחם ולהגיע ליחידה משמעותית שבה אוכל למצות את עצמי. מבחינתי כשהגיעה ההחלטה אם ללכת לטיס או לשייטת, זה היה חישוב יחסית פשוט. ידעתי שאם לא אצליח בטיס אוכל לנסות להגיע לשייטת, אך לא להיפך. לכן החלטתי לנסות קודם את קורס הטיס. זה לא היה מן חלום ילדות. היה בסיס של רצון וזה מה שעזר לי לשמור את עצמי חד לאורך הדרך והעניק איזו אש קטנה שעזרה לי לעבור שלבים בהתחלה. המוטיבציה להמשיך בקורס היא משהו שעלה עוד ככל שהקורס התקדם".

איך היו החוויות הראשונות באוויר עבורך אלעד, כשאתה הוא זה ששולט במטוס?

"באופן אישי אלה התחושות הפיזיות שהכי חששתי מהן, מעבר לכל הלחצים של לעשות עבודה טובה בטיסה. זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי סוג כזה של טיסה, וכשאתה במטוס מהסוג הזה מופעלים עליך כל מיני כוחות. יש את כוח ג'י, אתה מרגיש דיסאוריינטציה קלה, והרבה דברים שהגוף לא רגיל אליהם. אני בעיקר פחדתי שתהיה לי איזו שהיא בחילה ואקיא. כל אחד נמצא עם המחשבות שלו במצב הזה. מצד אחד זה עולם מדהים ומשוגע כששמים אותך בתוך מטוס כדי להטיס אותו, ומצד שני אתה מבין את המשמעויות של כל טיסה לגבי ההמשך ויש את הלחצים שלא נותנים לך ליהנות תוך כדי טיסה. אתה צריך להיות טוב ולהוציא ציונים טובים וזה הופך את זה להיות מאוד משימתי".

עידן: "הטיסות הראשונות הן משהו שעושים בחודשים הראשונים בקורס כשאתה עוד לא במוד צבאי וזה מאוד מוזר. אתה מגיע לטיסות ופוגש אנשים מבוגרים עם דרגות מטורפות על הכתפיים ואתה עולה איתם על מטוס כדי לעשות דברים שבדיעבד אתה מבין שהם יחסית פשוטים. כל מה שאופף את זה הם לחצים ואתה חושב איך אחרי 15 גיחות הם עדיין ירצו שאני אהיה פה. אתה מנסה לעשות את הכי טוב כי יש שלבים שמנפים המון מהחניכים".

אלעד

ועד כמה הרגשת את אותו החשש מניפוי עידן?

"מנסים שלא לחשוש ושלא תהיה חרדה כי זה לא עושה טוב. אותי זה תפס בשלב האחרון שבו היה ניפוי גדול, כי אמרתי לעצמי שאחרי שאני כאן כל כך הרבה זמן, אני לא רוצה לעוף מהקורס הזה. זה לא עשה לי טוב וניסיתי להוציא את העניין הזה כמה שיותר מהר. אתה צריך להבין שאם ינפו אותך ולא תהיה פה, אז יש לזה סיבה, כי כנראה שאתה לא מתאים. אתה מבין שאם ינפו אותך, זה כי לא היית טוב, ואם אתה לא מספיק טוב במשהו אז לא יהיה לך כיף לעשות אותו לאורך זמן ושעדיף שאעשה משהו אחר. ככה אני הצלחתי להרגיע את עצמי בעניין הניפויים".

ואצלך אלעד, הייתה איזו שהיא חרדה מהניפויים?

"אני לא חושב שהייתה חרדה, אך כן היה חשש. יש בשנה הראשונה הרבה ניפויים. התחלנו את הקורס 280 וסיימנו 36, כשרוב האנשים נופו בשנה הראשונה. אז זה כן משהו שחושבים עליו. אתה חושב על עצמך אבל גם על החברים. בניפויים הראשונים יש משהו מאוד רגשי. אתה לוקח את זה יותר קשה כי אתה במקום חדש, התחברת עם אנשים ועברת איתם חוויות מאוד מחברות, והם הפכו לחברים שלך. ואז כשהם מנופים זה מאוד מבאס. עם הזמן אתה מבין שזה גם טוב בשבילם, שהם מגיעים למקומות מדהימים אחרים, ושאם באמת תרצה לשמור איתם על קשר מחוץ לקורס אתה תוכל".

דיברתם על החברים בקורס אבל יש גם תחרות. עד כמה היא מצויה ביניכם ומורגשת שם?

עידן: "עניין התחרות הוא משהו שמאוד משתנה לאורך השלבים בקורס. האנשים בקורס הם תחרותיים יותר מטבעם וזה דבר טוב, כי המוטיבציה להיות יותר טוב מהאחרים היא משהו שדוחף אותך. לפעמים הבעיה היא שבשנה הראשונה אתה מגיע כאן על חשבון מישהו אחר בקורס וזה משחק קצת קשה. אחד הדברים הקשים בקורס הוא איך משלבים בין העבודה והטיסה לבין החברים, כי באוויר אתה צריך להיות מכונה ולעשות את העבודה ואחרי שאתה נוחת שוב הופכים לחברים וצוחקים והכול בכיף. התחרותיות היא כלי שעוזר לך ודוחף ואם לא משתמשים בו נכון הוא הופך לפוגעני. לכן צריך לדעת איך להיות תחרותי ועדיין לא לפגוע באווירה הקבוצתית".

איך היה הרגע שבו הבנת שאתה מסיים את הקורס אלעד?

"אתה מבין את זה אחרי שנה וחצי בקורס, אחרי שלב הניפויים הגדול האחרון שעושים. מפקד הקורס אומר לנו שמבחינתו מי שנשאר עד עכשיו, הוא רוצה לראות אותו מסיים את הקורס. אתה מבין שככל הנראה סיימת את הקורס והרגע שבו אתה מבין שתהיה טייס הוא מטורף. יש לזה משמעויות לעתיד שלך, ולא רק לשנה וחצי הקרובות של הקורס, אלא לשנות השירות והקבע, ולשירות המילואים שתעשה פעם בשבוע. זה משהו שישפיע על כל העתיד שלך ואתה יודע שעבדת קשה בשביל זה והצלחת. זאת הרגשה מטורפת וקשה לרדת מההיי הזה. מהר מאוד אתה יורד כי הלוח זמנים של הקורס מכריח אותך לעשות את זה".

איך תרגיש בטקס הסיום שלכם עמית?

"האמת שעכשיו קשה לי עוד לדעת. רק כשאהיה שם אדע. אני מקווה שלא יהיה גשום ושהטקס יוכל להתקיים בחוץ. מעבר לזה אני בטוח שאתרגש מאוד ולא לגמרי אקלוט שהפעם אני זה שנמצא שם על הבמה ומסיים את הקורס הארוך הזה".

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים