מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

"הוכחתי לכולם שאם רוצים משהו אפשר להשיג אותו"

שם הכתב: ישי פלדמן

בגיל 11 פקדה את נועם אטיאס מהיישוב צורן מחלת גיליאן ברה שגרמה לו לשיתוק בכל הגוף. אחרי שיקום ממושך, פרישה ממסגרת הלימודים וללא בגרות מלאה, הוכיח נועם שכל דבר מבחינתו הוא בגדר אפשרי. כיום, כשהוא עוסק בתחום המחשבים בצבא, הוא מדגים בכל יום מחדש איך כוח הרצון הביא אותו להגשים את החלומות שלו. 

נועם אטיאס 1

את האופי המתאים להתמודדויות קשות, היה לנועם אטיאס עוד מגיל קטן מאוד. תמיד הייתה לו האמונה בעצמו, ושאם הוא רוצה מספיק להשיג משהו, הוא יצליח. אלא שלמחלה שפקדה אותו בגיל 11 בלבד, גם הוא לא היה מוכן. בוקר אחד באמצע חופשת הקיץ הוא התעורר עם תחושה מוזרה בגוף ומהר מאוד מצא את עצמו במצב לא פשוט בבית החולים. אחרי אשפוז של מספר חודשים שבחלקם היה משותק לחלוטין והודות לאופי החזק שלו, ולתמיכה שקיבל מהמשפחה והחברים, הוא יצא מהמצב הקשה. כיום, כמנהל רשת מחשבים ביחידת ממר"ם בצה"ל, וכאחראי משמרת בסניף מקדונלדס, נועם בדרך להגשים את כל החלומות שלו.

נועם אטיאס 2

"הכול התחיל כשהייתי במהלך החופש הגדול בין כתה ה ל – ו" מספר נועם, "עד אז הייתי תלמיד רגיל בבית ספר. התעוררתי באחד הבקרים בחופש והרגשתי שהידיים והרגליים נרדמו. חשבתי שזה יעבור, אך אחרי כמה ימים כשראיתי שהמצב לא משתפר הלכתי לבדיקות אצל הרופא. אחרי שבדק אותי ולא ידע מה זה, הרופא שלח אותי למיון ושם עשו לי עוד כמה בדיקות כדי לנסות להבין מה יש לי. הם לא ידעו ואמרו שישאירו אותי כמה ימים במחלקת ילדים כי הבינו שמשהו לא בסדר. נשארתי במחלקת ילדים ומיום ליום המצב התדרדר. לא יכולתי ללכת, היו לי גירודים ברגליים, ובאופן כללי הייתה הרגשה לא נעימה כי לא ידעתי בדיוק מה קורה לי".

נועם אטיאס 3

איך בסופו של דבר פיענחו את המחלה?

"אחרי כמה ימים במחלקה, לא יכולתי כבר לאכול כי היה לי קשה מאוד לבלוע וחיברו לי זונדה. לאחר מכן זה הגיע למצב שלא יכולתי לנשום בכוחות עצמי. הורידו אותי לטיפול נמרץ ושם עשו לי עוד כמה בדיקות. לאחר כמה ימים בטיפול נמרץ הם הבינו שמדובר במחלה שנקראת גיליאן ברה שבה הגוף למעשה תוקף את עצמו ואת המערכת החיסונית שלו, מה שגורם לשיתוק. אחרי שגילו את המחלה אצלי הייתי כבר במצב שלא יכולתי להזיז שום שריר ונכנסתי לתקופת אשפוז של חודשיים וחצי. במהלך התקופה הזאת קיבלתי הרבה טיפולים של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ובעיקר הזרקה של נוגדנים לוריד. זאת הייתה תקופה לא פשוטה שבה לא יכולתי לזוז מהמיטה".

איך התמודדת עם זה בתור ילד בגיל כל כך צעיר?

"בעיקרון הרופאים אמרו לי שזאת מחלה שאפשר לצאת ממנה ושזה עובר. אבל כשהייתי בבית חולים בתור ילד, תמיד עברו לי המחשבות שלא אצליח לצאת מזה. כל יום שאתה נמצא במצב הזה מרגיש כמו נצח וכשהמצב לא משתפר זה גורם לך לפעמים ליפול לחשש הזה. למזלי ההרוים היו שם תמיד איתי ותמכו כל הזמן. הם אמרו לי שלא אתייאש ואמשיך לעשות את כל הטיפולים שצריך בשביל לעבור את זה. עם התמיכה שלהם היה לי את הכוח להמשיך בעבודה ולרצות לצאת מזה".

רבט נועם אטיאס

מתי התחיל המצב שלך להשתפר?

אחרי חודשיים וחצי הרופאים הבחינו שהזרת מתחילה קצת לזוז ולאחר מכן התחלתי לנשום בכוחות עצמי. בעיקרון זאת מחלה שעוברת ורק צריך לדעת איך לטפל בה נכון. העלו אותי מטיפול נמרץ למחלקה עם הילדים וכעבור כמה חודשים הצלחתי לתפקד טוב יותר והעבירו אותי לשיקום בבית לווינשטיין שארך בערך שמונה חודשים. מאוד שמחתי שהמצב התחיל להשתפר, הבנתי שלמרות מה שחשבתי אולי בכל זאת אצליח לצאת מזה. הייתה לי הרבה מוטיבציה אז להמשיך לעבוד על הגוף והשרירים ולעבור את כל השיקום".

איך הייתה החזרה שלך לחיים כשחזרת הביתה?

"זה לא היה פשוט בכלל. היה בבית לווינשטיין בית ספר עבור ילדים שנמצאים שם, אך כשהייתי שם לא רציתי כל כך ללכת אליו משום שהיה נראה לי יותר חשוב בשבילי להתמקד בחזרה לבריאות מאשר ללמוד. גם כשחזרתי הביתה והלכתי לבית ספר שבו הייתי נראה היה לי מוזר להתמקד בזה כשהבריאות אצלי עוד לא מאה אחוז. כשחזרתי לבית ספר, הייתי בפיגור גדול מאוד בחומר כי הפסדתי הרבה לימודים. ניסיתי במשך כיתות ז – ט להשלים את החומר אך לא מצאתי את עצמי במסגרת הזאת של בית ספר ולא הצלחתי להשלים את החומר. בתחילת כתה י החלטתי שאני פורש מהלימודים".

אז מה עשית לאחר שעזבת את הלימודים?

"בהתחלה הייתי בבית ולא עשיתי כלום. מבחינה פיזית הייתי בסדר ובאיזה שהוא שלב רציתי רשיון והחלטתי לצאת לעבוד בשביל לממן את הרשיון. אז הלכתי להתראיין במקדונלדס וקיבלו אותי לעבודה. התחלתי בתור עובד רגיל ועם הזמן התקדמתי להיות מנהל משמרת. עשיתי קורסים שונים כדי להתקדם במקום ועד היום אני עובד שם".

ובמקביל הגיע הזמן גם להתגייס?

"כן אחרי שנה וחצי הייתי צריך להתגייס ובגלל שלא השלמתי בגרות גייסו אותי לטירונות בחוות השומר. הגעתי לשם ובמשך חודשיים וחצי עשיתי שם טירונות שהייתה לי קשה מאוד. אך בהסתכלות לאחור הטירונות הזאת שינתה לי משהו בתפיסה ובסוף הטירונות הוציאו אותי לקורס באסטרטגיות למידה. אהבתי את הקורס הזה, השתתפתי בפעילויות בו, קיבלתי הרבה כלים וקיבלתי מצטיין. לאחר הקורס נתנו לי לבחור את התפקיד שבו אני רוצה לעסוק בצבא ובחרתי לעשות קורס מנהלי רשת בבסמ"ח. מחשבים זה תחום שמאוד עניין אותי ןקיבלתי בקורס ציון גבוה בהרבה מהממוצע. הגעתי ליחידת ממר"ם ושם אני נמצא עד היום כמנהל רשת מחשבים ונהנה מאוד מזה".

כשאתה מסתכל לאחור ורואה לאן הגעת היום אתה מרגיש תחושת ניצחון?

"אני חושב שהוכחתי לכולם שאם רוצים משהו אפשר להשיג אותו. זאת הייתה הגישה מבחינתי עוד מגיל צעיר ולפני המחלה. תמיד האמנתי שאם אני מספיק רוצה אז אצליחץ הרבה אנשים אמרו לי שבגלל שלא השלמתי בגרויות לא אצליח להגיע לאן שאני רוצה, אך המסלול שעשיתי מראה שזה לא קשור לבגרויות ושאפשר להצליח בכל דבר אם רוצים לעשות אותו"

3 תגובות

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *