מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

"ההחלטה לעזוב את הג'ודו הייתה מאוד קשה"

שם הכותב: ישי פלדמן ‏‏שיר הלל גודו 2 - עותק

אחרי שנים בהן שיר הלל ממושב אחיטוב התחרתה בענף הג'ודו, זכתה בתארים והייתה אלופת המדינה, היא החליטה בניגוד לכל התחזיות של אנשי הענף לפרוש מהספורט התחרותי ולהתגייס לצבא כחיילת קרבית. היום לאחר שבע שנים בצבא וכשהיא קצינה, היא רואה את ההישגים של החברים מהג'ודו מרחוק, אך מרגישה מלאת סיפוק מההחלטה שעשתה ומהתפקידים בצבא. 

שיר הלל גודו

כשהתחילה שיר הלל את הדרך שלה על מזרן הג'ודו, היא מייד התאהבה בענף. היא השקיעה באימונים, הקדישה את חייה לספורט, ויתרה על הרבה מהפריבילגיות שבגילאי הילדות והגיעה לתוצאות מהר מאוד. הכישרון שלה הביא אותה עד לנבחרת הבוגרת של ישראל וביחד עם העבודה הקשה שלה באימונים היא הצליחה אף לזכות באליפויות המדינה לנוער ולבוגרים כבר בגילאים מוקדמים. אך כשכל אנשי הענף ציפו לכך ששיר תמשיך לקריירה מצליחה, תייצג את המדינה בכל התחרויות הגדולות ותביא את ההשיגים שלהם היא מסוגלת ברמה הבינלאומית, היא דווקא החליטה לשנות כיוון לחלוטין. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת והחליטה לשים בצד את הג'ודו ולעשות שירות מלא ומשמעותי כלוחמת.

כעת כשהיא בת 25, אחרי שבע שנים בצבא וכקצינה, היא לא מתחרטת על הבחירות שעשתה. "זאת הייתה החלטה מאוד קשה לעזוב את הג'ודו וללכת לכיוונים אחרים" היא מספרת, "הייתי אלופת המדינה והדבר הכי נכון היה נראה להמשיך עם קריירה של ג'ודו. כולם ייעצו לי ללכת בכיוון הזה ואף אחד לא חשב שאעשה כזה מפנה ואשנה את הדרך שבה הייתי. אבל אבא שלי אמר לי שכדאי לי לעשות שירות משמעותי וגם אני חשבתי ורציתי ללכת לצבא לתפקיד של לוחמת".

מתי התחלת את הדרך שלך בג'ודו?

התחלתי בג'ודו בגיל שמונה. לא יודעת איך הגעתי לזה. ההורים רצו לרשום אותי לאיזה שהוא חוג ורשמו אותי לג'ודו ובדיעבד זה הצליח להם. עם הזמן התאהבתי בספורט הזה והגעתי לשלושה אימונים ביום. ככל שהתקדמתי בזה הקדשתי יותר ויותר את החיים לטובת ההצלחה. היה לי פחות זמן עם חברים, לימודים היו רק בבית הספר ופחות בבית כי לא היה זמן, וכשהגעתי לגיל 14 בערך זה כבר הפך להיות משהו ממש מקצועי. באותו הזמן נכנסתי לנבחרת הלאומית הבוגרת, הייתי אלופת המדינה לנוער וסגנית אלופת המדינה בבוגרים".

למה כל כך אהבת את זה? מה זה העניק לך בתור ילדה?

"מבחינתי זה היה מקום שהעניק לי הרבה ביטחון. הייתי ילדה מאוד ביישנית אך כשהייתי מגיעה למזרון הג'ודו הייתי פתאום אדם אחר. לא היה אכפת לי משום דבר מסביב וראיתי רק את המטרה בעיניים. זה מאוד מפתח ברמה האישית וגם הייתי מאמנת ילדים בתקופה לא קצרה. לאמן ילדים ולפתח אותם, להשפיע על מה שהם הולכים להיות, זה הדבר הכי כיף שיכול להיות וזה בסופו של דבר גם מה שאני עושה היום בצבא בתור מפקדת. כשהתחלתי להתחרות בגיל 14 עם הבוגרים אז הייתי עם אנשים בגילאי 24-25 ומעלה והתבגרתי מהר מאוד, כך שהג'ודו שינה אותי בהרבה מאוד דברים".

שיר הלל

איך הגעת להחלטה לעזוב את הג'ודו כשכל כך אהבת את זה?

"אמרתי שהג'ודו מאוד ביגר אותי וחלק מזה גם היה קשור לפרספקטיבות שונות שזה העניק לי לחיים ולעתיד. כשהייתי בת 18 הבנתי שאו שאני ממשיכה עם הג'ודו ושאזכה בדברים ואז בגיל 30 בערך אפרוש ואהיה מאמנת או משהו כזה. האפשרות השנייה הייתה לעזוב את הג'ודו, ללכת לצבא לעשות תפקיד משמעותי ולפתח קריירה בתחום אחר. אבא בתפקידו הצבאי היה קצין וזה משהו שהיה לי מאוד משמעותי. רציתי לעשות תפקיד משפיע בצבא וזה היה נראה לי אתגר גדול מאוד ומעניין. לכן למרות מה שרוב האנשים חשבו שאעשה, החלטתי לעזוב את הג'ודו וללכת לצבא לתפקיד קרבי".

היה איזה שהוא רגע שאת זוכרת שבו התקבלה ההחלטה?

"זה לא משהו שלקח יום אחד. אבל היה גיבוש לוחמות שזומנתי אליו ואמרתי שאנסה. עשיתי את הגיבוש וממש נדלקתי על זה ורציתי לעשות את זה. אני לא יודעת להגיד בדיוק באיזה שלב החלטתי אבל באופן כללי בהסתכלות שעשיתי קדימה לחיים הבנתי שאני רוצה לעשות דברים אחרים מהספורט. היום בספורט אם אתה לא נמצא בכדורגל או באחד הענפים המשופעים בכסף אתה לא באמת יודע אם תוכל לממן את עצמך ולהתקיים מזה. הבנתי גם שאני רוצה להיות לוחמת כדי לעשות משהו משמעותי בצבא כי ידעתי שאני יכולה לתרום המון ורציתי לעשות את זה".

איך הגעת לשבע שנים של שירות? מה עשית בצבא בכל השנים האלה?

"התחלתי בחיל האיסוף הקרבי, עשיתי תפקידים בפלוגה ובגדוד ואחרי זה עברתי לתפקיד בו ניהלתי מלאי של כל האמצעים מאילת ועד עזה. ניהלתי מחסן עם כמעט אלף פריטים וזה היה תפקיד מעניין ומאתגר עם הרבה אחריות. אחרי כמה חודשים הפכתי ל ס' מ"פ של הפלוגה ולאחר מכן קיבלתי החלטה שאני רוצה לצאת לקצונה כי אני רואה את עצמי הרבה שנים בצבא. העיסוק באנשים הוא משהו שמאוד מעניין אותי ויש לי היום כקצינה ארבעים אנשים תחתיי. זה משהו באמת כיף, אתה עוזר לחיילים, משקם אותם לפעמים וכל זה כשצריך להשאיר גדוד במוכנות למלחמה כל הזמן. כרגע אני בתפקיד קצינת טכנולוגיה ואחזקה של גדוד 605 ואני מאוד אוהבת את זה. אני מכוונת להגיע כרגע לדרגת סגן אלוף אבל נראה, הדברים יכולים להשתנות בדרך".

ואיך הקשר שלך עם הג'ודו? את עוד מתאמנת לפעמים?

"אני לא מתאמנת עכשיו. יותר עושה תרגילים על הנגדים אולי. אבל אני בקשר עם החניכים שהיו לי, עם המאמנת, עם אנשים שהתאמנתי איתם ועוקבת כל הזמן. יש לנו הרבה הצלחות היום בג'ודו והן מדהימות. בכל פעם שאני רואה מדליה שזכו בה זאת גאווה. אני הולכת מאוד מבסוטית. אני מרגישה לפעמים כשאני רואה את ההישגים שהיו שאולי פספסתי דברים כאלה כי זאת באמת פסגת העולם, אבל אני חושבת שבתפקיד שאני עושה בצבא אני זוכה בדברים לא פחות מדהימים מאלה שהם זוכים שם".

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים