מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

*אהבה המקלקלת את השורה*

פרשת השבוע מבקשת, בין שאר הנושאים שבה היא עוסקת, לחשוף אותנו בפני מערכת היחסים המורכבת המתקיימת בין אחים וכן שמה באומץ לא מעט סימני שאלה על התפקיד ההורי שלנו באיכות של הקשר בין האחים.

 

הפסוקים זועקים את שנאת האחים ליוסף באופן ישיר ובוטה:

 

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם…וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ… וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו …  וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ… וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ…" (בראשית ל"ז, ד-כ).

 

השנאה התפתחה והטעינה עצמה עד כדי רצון להורגו.

 

מהיכן נולדה השנאה הזו ? וכיצד הגיעו האחים למחשבות על רצח אח ובהמשך אף הוציאו אל הפועל את תוכניתם הנלוזה ? והרי לא מדובר כאן ברשעים אלא באנשים בעלי שיעור קומה. ובכל זאת ?

 

וכפי שהפסוקים מביעים מפורשות את רגשות השנאה של האחים כך גם הטריגר מופיע באופן ברור בכתוב : "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים" (פס ג') ובפסוק י"א : "וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו". וכפי שכתוב בפרקי אבות (ד,כא) : "הַהַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

 

זהו תוצר של רגשי הקנאה. האחים קנאו ביוסף על כי אביהם אהב אותו באופן מיוחד ואף הכין לו כתונת פסים המסמנת ומסמלת את אהבתו.

 

אור החיים הקדוש והספורנו טוענים כי האחים ביקשו להרוג את יוסף מדין רודף על כך שהביא דיבתם לאביהם. כלומר, הקנאה והשנאה היו הרגשות הדומיננטים אך הם הסבירו את רצונם הקיצוני במותו באופן שכלתני. המלבי"ם לעומתם, טוען שמעשה האחים נבע מהחשש שכפי שקרה בעבר, רק אח אחד נבחר להיות הממשיך והשני נדחה (יצחק על פני ישמעאל ויעקב על פני עשיו) והם חששו שיוסף תופס את כל הזום ומסתיר אותם ועל כן הבחירה תהיה משובשת והפטרות מיוסף פותחת בפני כל אחד מהאחים הזדמנות שווה.

 

אך לא משנה כמה נהפוך בכך עדיין הקנאה נוכחת.

 

הקנאה לא זרה לנו, קראנו עליה כבר בבראשית ד, אותה קנאה שהובילה את קין לרצוח את הבל אחיו.

 

בשני האירועים הקנאה מככבת. בשני האירועים מדובר באחים המבקשים לשלוח יד בנפש אחיהם ובכל זאת, הקנאה בפרשתנו, גם שהיא הובילה בסופו של דבר, את יוסף לכס המלכות ובעצם לעמדה שבה הוא סייע והציל את אחיו בשנות הרעב, מקבלת מבחינתנו משקל גדול יותר. מזעזעת ואף בלתי נתפסת.

 

ונשאל מה הסיפור שלה הפעם ?

 

וכל אחד בוודאי ישיב – יעקב.

 

ראש המשפחה יצר אותה. יעקב מפלה בין יוסף לאחיו. יעקב מעורר את הרגש הקשה הזה בלב בניו והתוצאות לא מאחרות להגיע. יעקב בוודאי תירץ זאת בגעגוע העצום שלו לרחל, שאהבתו הרבה אליה הייתה מפורסת וידועה ולמרו זאת, על יחסו המיוחד ליוסף נאמר במסכת שבת י ע"ב, ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

 

ובדברים אלו מלמדים אותנו חז"ל פרק חשוב בחינוך ילדים, להקפיד ולהשתדל רבות על שיויון בין האחים. גם אם ניתן להסביר הפלייה כזו או אחרת בתרוצים שונים עדיין במהותה היא מולידה בעיות העלולות ברוב המקרים להיות טרגדיות.

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים