מקומונים בשרון מקומונים בנתניה מקומונים בחדרה מקומונים בקרית השרון פולג ימים השבת בנתניה

העו"סים נאבקים על עתיד שירותי הרווחה

העו"סים של אגף הרווחה העירוני שובתים כחלק מהמאבק הארצי להצלת השירותים החברתיים בישראל

העובדות והעובדים הסוציאליים של אגף הרווחה בעיריית חדרה לוקחים חלק בשביתת העובדים הסוציאליים ברחבי הארץ, בדרישה לשיפור תנאי העבודה והשכר, הוספת תקנים והקמת מערך הגנה על עובדי הרווחה.

העובדות והעובדים מסבירים כי מדובר במאבק לשמירה על השירותים החברתיים, ובמיוחד בזמן משבר הקורונה שבמהלכו התגברו הצרכים הסוציאליים בחברה הישראלית, בין היתר עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, קטינים בסיכון, נשים נפגעות אלימות, דיור ציבורי, בתחום האבטלה, קשישים ועוד. השביתה הוכרזה למען הצלת השירותים החברתיים במדינה, ועל מנת שיוכלו לעבוד בעומסים ולהעניק שירות איכותי לתושבים.

השביתה פרצה לאחר הפגנות של העובדים הסוציאליים בכל רחבי הארץ, וביניהם עשרות עובדות ועובדים סוציאליים מחדרה והסביבה שהפגינו בכיכר המשטרה כחלק מהמאבק הארצי. העובדים, אליהם הצטרפו ראש עיריית חדרה צביקה גנדלמן ומנכ"ל העירייה יעקב זיגדון, הניפו שלטים שעליהם נכתב בין היתר: "עם עבודת קודש לא סוגרים את החודש", "עומס מקסימום שכר מינימום" וכתובות נוספות.

ראש העירייה צביקה גנדלמן תומך במאבק העו"סים, ואף פרסם טור אישי בנושא ובו נאמר כי "מן הראוי שמאבקם של העובדות והעובדים הסוציאליים לשיפור תנאיהם ולגידול בתקציבי הרווחה והשירותים החברתיים, יהיה המאבק של כל אחד ואחת מאתנו. עבודתם המסורה למען השכבות החלשות מתבצעת כל ימות השנה בתנאים לא תנאים, כורעים תחת העומס, ולא אחת נאלצים להתמודד עם תופעות של איומים ואף אלימות. בימי הקורונה הפכה עבודתם לעבודת קודש של ממש, בעודם מהווים החוט המקשר בין התושבים שבסגר – רבים מהם קשישים וניצולי שואה – לבין העולם, ומחזקים בהם את הידיעה שאינם לבד וכי יש מי שחושב עליהם ודואג לצורכיהם.

"למרבה הצער נקלעה המדינה למשבר כלכלי חסר תקדים בגלל סגר הקורונה, ורבים נוספים עלולים להצטרף אל מעגלי הרווחה. לא עולה בדעתי כיצד תוכל המדינה לסייע לתושביה ללא העובדים הסוציאליים, ובמקביל איני מעלה על הדעת כיצד יוכלו העובדות והעובדים הסוציאליים להעניק שירות מסור ותומך בתנאים הקיימים לאלפי תושבים נוספים, אם לא יותר. לעשרות אלפי תושבים מהווה ידם המושטת של העובדים הסוציאליים את ההבדל בין ייאוש לתקווה, ועלינו כחברה לעשות הכל כדי לתמוך בכך.עלינו לתמוך במאבקם של העובדות והעובדים הסוציאליים, שהוא מאבק לאומי לשיפור השירותים החברתיים במדינה, ובעיקר מאבק לשמור על גחלת התקווה בישראל כולה".

העלו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *